צייר לי

הוא עמד שם בפינת הגן

זר גמור, עם הצבעים והכן

אני בהיסוס מגניבה חיוך ביישני

טוב אני נמצאת בשיר ממילא הכל דמיוני

פוסעת בצעדים לא שלי

שלפתע שומעת קולי:

"צייר לי חיים טובים

צבע לי צבעים שלווים

הגש לי פיסות אושר בצבעי פסטל

אני ממשיכה ומבטו המבולבל שואל

ובאיזה צבע תבחרי התעשת הזר

בצבע רך עניתי, בבקשה אתה תבחר

ומה תרצי על בד חייך? המשיך ושאל

ועכשיו זו אני שנותרתי עם מבט מבולבל

מארג של אור זהוב, חיוך גדול

משהו שיביע אושר גדול

בעודנו משוחחים נפל הכן

ובד חיי נשאר לבן

מזל שזה שיר פרי דמיון

אין צבע לחוסר הגיון