הפציינט של אבי

הפציינט של אבי

רגע בחיי אדם לפעמים נחרט עמוק בתודעה. רגע מרגש או רגע קשה שניהם נחרטים באותה מידה במוחו של אדם.

כך הוא הרגע שהיה לאבי אך הוא נחרט בזיכרוני.

אבי נהג באופנוע שאהב עד מאד, כשהמעות לא היו רבות בכיסו באותם ימים, ובהיותי ילדה קטנה, רכב על אופניים, לאחר מכן קנה אופנוע והיה הבייבי שלו, כל כך אהב אותו ושמר עליו עד התאונה הקשה מאד שעבר.

הוא היה כמעט בעולם אחר ואני לא ידעתי את נפשי מצער והייתי מאד נסערת.

אבי היה חזק מאד, שרירי ובריא לפני התאונה,לאחריה בבית החולים היה שבר כלי, אך עם טיפולים טובים ונדנודים שלי לרופאים , הצליח לצאת מזה, ואיך שהוא, המשיך לחיות , רגל אחת הייתה חלשה יותר מחמת הפגיעה בראש, אך המוח עבד להפליא.

ברבות הימים ועם הגיל נחלשו שוב הרגליים והוא מיעט לצאת את הבית.

יום אחד פגש אותי ברחוב אדם שאותי הכיר (משפחה מוכרת בעירנו) אך אני לא הכרתיו, פנה אליי ואמר" אני רוצה לבוא אל אביך ולתת לו את ספרי הראשון ", תמיהה והתרגשות אחזו בי ועניתי,

"בוודאי שאתה יכול אני אתאם איתו ואומר לך". האדם הזה מסר לי את מספר הטלפון שלו ונפרד לשלום.

 חזרתי לביתי וספרתי זאת לאבי, הוא שמח אך לא זכר את האיש עד שראה אותו וגם לא ממש זיהה אותו .

האיש פנה אליו כך :

" אני מקדיש לך את ספרי הראשון ובו שיר אחד שכתוב ממש בשבילך, הנה בעמוד זה"

והאיש החל להקריא לאבי את השיר ולספר לו מדוע הוא הקדיש לו אותו.

" אתה זוכר" הוא החל לספר " אתה זוכר אולי את המקרה,אז, אני הייתי ילד ונפצעתי בבית הספר ובאתי אליך למרפאה ,איך שראית אותי לא חשבת הרבה,עזבת את המרפאה מיד ולקחת אותי בעצמך לבית החולים ובכך הצלת את חיי, לכן אני מקדיש לך את השיר והספר".

לא אשכח את הרגע הזה , ראיתי את אבי החזק נשבר , ראיתי דמות אנושית שבוכה גם לפני זרים שזה לעולם לא עשה, פיו ושפתיו רעדו והדמעה זלגה. אני נאלמתי כבשתי את התרגשותי בכדי לא להוסיף ולא לגרוע מהרגע שכולו של אבי.

"גם לגיבור כואבת הרגל" משורר אחד כתב כך וצדק.

אחרי מותו של אבי, בין חפציו מצאתי את הספר ובו הסימן באותו עמוד.

רחלי ג.

3.11