חזרה ליצירות
סיפורים

תת מודע

לילכוש | (08/04/2011 20:13) | 104 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

מילים לא יוכלו לתאר את התחושה הזו...
לאהוב מישהו. כל כך. להעניק לו את הלב שלך ומעבר... גם אם זה לא הדדי.
לדעת שלא אכפת לו ממך, אבל עדיין להיות שם בשבילו.
ואז, כשהכאב צורב בנשמה... רק אז -
להכניס לעצמך לראש שאת שונאת אותו, אבל לדעת שזה שקר,
ושבתת מודע את עדיין אוהבת אותו.
ובכל פעם שהוא עובר לידך, את מתרגשת, ואין לך שליטה על זה,
אבל את בוחרת להתעלם ואומרת לעצמך שזה כלום ושאת עדיין שונאת אותו,
אך מנגד – את גם יודעת שהוא עדיין אצלך בתת מודע.
את מדברת לעצמך, אך לא מעיזה להודות באמת.
  את חזקה, כבר הצלחת להתגבר עליו [NOT]
את חושבת עליו ביום, את חולמת עליו בלילה,
אבל מתרצת לעצמך שזה רק כי את כל כך שונאת אותו.
את לא יכולה לחכות לרגע שתראי אותו שוב,
אבל טוענת שזה רק כי את רוצה לנעוץ בו את המבט המאיים שלך. [יה, רייט.]
את נלחמת בלב. במוח. בעצמך. בידיעה שתפסידי בקרב.
אך את בכל זאת ממשיכה, לא מוכנה לוותר.
ועוד שקרים, ותירוצים, והכחשות...
ובסוף... רק בסוף – את נכנעת. והלב מנצח במאבק.
ואז את נזרקת על המיטה (ולא שוכחת להצטייד בטישיו כמובן),
ומתחילה לרחם על עצמך, ואיך לא? לקלל את "אהובך".
"זה לא מגיע לי! אני בן אדם טוב! למה הוא עושה לי את זה?? זה לא פייר!
אני שונאת אותו!"

ואז הכל מתחיל מהתחלה...

תגובות

חזרה ליצירות