החלטה גורלית
היא הביטה במראה והייתה מרוצה מהדמות העומדת מולה. היא הביטה ושתקה. הרבה זמן לקח לה להחליט על עתידה.
היא הביטה שוב במראה והחליקה ידה על צווארה, משם על שדיה התפוחים בתוך השמלה הלבנה העטורה אבנים מנצנצות ובשוליה מלמלות בשכבות, ירדה אל מותניה שהצטמקו בכמה סנטימטרים. פניה לא היו מאופרות עדיין , עיני השקד החומות היו פקוחות במעט תימהון לנוכח הדמות החדשה הניבטת מתוך המראה העומדת במשופע. היא אהבה את המראה שלה בשמלה זו והיא נבחרה.
שבועות שהיא לא טועמת מתוקים כלל ופחמימות בפרט, הכל על מנת לרזות ולהוריד לפחות עשר קילו ממה שיש על גופה.
נירית פגשה את חומי בצבא, הוא היה המפקד שלה והיא מזכירתו.גבר רזה וגבוה, שיערו שחור מתולתל ועיניו תכולות. כשראיין אותה לתפקיד היא הייתה בטוחה שלא יבחר בה מחמת מימדי גופה, היא חשבה בליבה " תמיד בוחרים את החתיכות שלא נדבר על כוסיות בלשון הרחוב, אני בטח לא אבחר". לכן היא אמרה את האמת שלה ואף לא התרגשה כלל.
"כנסי בבקשה ושבי" אמר בלא שמץ של חיוך.
"תודה" אמרה , מילה אחת בלבד יצאה מפיה.
"מה את יודעת לעשות ומה למדת ?"
"אני יודעת להדפיס ולהכין מכתבים, גמרתי מגמת כימיה בתיכון"
"יפה באיזה ציון סיימת ?"
" 100 "
" יפה מאד"
כאן פניו אורו ודוק של חיוך התגנב לזווית פיו. היא החלה לחוש מעט ריגוש.
"יש לך אחים ?"
"כן שניים "
"והורים ?"
"יש לי אך הם גרושים "
הוא עלעל בדפים ושוב הביט בה , ליבה החל להאיץ פעימותיו , אולי הוא בכל זאת יבחר בה.
שאל עוד כמה שאלות ושיחרר אותה .
היא חזרה לדירתה המושכרת יחד עם שותפתה, נוגה, וזינקה על מיטתה , פרץ של בכי חרישי נשמע בחלל החדר.
נירית הבינה שהוא התלהב מהישגיה אך לא ממראיה למרות שפניה יפות , עורם צח וחלק ללא פצעי בגרות, ואפה קטן.
אחרי שכבר טעמה ראיון אמיתי החלה לחוש אכזבה באם לא תיבחר.
בלילה כמעט ולא עצמה עיין עד לפנות בוקר, מתוך עייפות נרדמה .
השעון צלצל צלצול צורמני , היא התהפכה מצד לצד ממאנת להתעורר, שלחה יד ארוכה והפסיקה את הצלצול. אור שמש ראשון סנוור את עיניה והיא שפשפה אותם ופקחה עין אחת והציצה, השעה הייתה כבר שבע וחצי. היא קפצה ממיטתה הישר למקלחת להתארגנות הבוקר.
היא סיימה במהירות האפשרית ועלתה על אוטובוס המגיע ליחידתה. בטרם נכנסה לחדרה היא נקראה לחדר קצינת החן .
"בואי נירית כנסי"
"בוקר טוב"
"נירית, את נבחרת כמזכירתו של חומי"
"באמת ? ומתי אני מתחילה ?"
"כבר אני שולחת אותך לעשות חפיפה עם המזכירה היוצאת"
נירית לא ידעה את נפשה משמחה. היא יצאה משם עם חיוך גדול בלב ודמעה קטנה ובלתי נראית בזווית עינה.
הימים חלפו והיא תיפקדה כמזכירה הראשונה של חומי. קפה של בוקר ועוד קפה ועוד קפה, מכתב ועוד מכתב ועוד מכתב, והרמז הגיע.
"אני יוצא לסיור ביחידה באילת ואני צריך שתתלווי אליי" הוא פקד ולא שאל.
רגשותיה היו מעורבים, היא לא ידעה באמת מה הוא חושב, הוא היה נשוי באותה עת ומה הוא רוצה ממנה, היא תהתה. אבל פקודה זו פקודה.
היא עלתה איתו בג'יפ הצבאי והמתינה לעוד חייל או חיילת , אך לא בא איש.
היא ישבה מכווצת לצידו ולא הפנתה את ראשה לצדדים.
"נרית מה קורה, את מתוחה ?"
"לא , מה פתאום"
"תשתחררי, הדרך ארוכה ואנו נעצור בהמשך לאכול משהו"
"בסדר"
הם כמובן עצרו בדרך ויחסו אליה היה מפנק. היא לא ציפתה ליחס כזה והקירבה לא איחרה לבוא.
יחסו של חומי אליה באילת החמיא לה , היא לא האמינה שהוא מחבב אותה, בחורה שמנה כשכל החיילות כל כך רזות .
"את יודעת נירית, אני בהליכי גירושים מאשתי"
היא רק הנידה ראשה ולא ענתה דבר.
במוחה כבר הבשילה אהבה וערגה לקצין היפה הזה. וכשעגנו, היא הגישה לו את גופה בשלמותו , שם בחדר באילת.
איש לא ראה ואיש לא שמע אך כולם ידעו שהם נסעו יחדיו.
השמש והחוף באילת הוסיפו מצע חמים לרומן האסור והגבירו את התאווה.
חומי נהג בדרך חזרה בג'יפ הצבאי, מדי פעם הגניב חיוך מרמז לעבר נירית והיא נמרחה על כתפו בהנאה גלויה.
העבודה כמזכירתו וכמאהבת הקשו עליה, כל פעם שקרא לה לחדר אסף את כל גופה אליו במיניות כזו שלא איפשרו לה להתנהג כראוי. פחדה הלך וגבר, והיא ביקשה לשוחח איתו.
"חומי אפשר להכנס"
"כן וסגרי את הדלת אחרייך"
"אני רוצה לדבר איתך עלינו"
"רגע, רגע, לפני זה ..."
הוא קרב אליה והראה לה מסמך, זה היה הסכם גירושים. היא קפצה עליו והדביקה לו נשיקות בשני צידי פניו.
"רגע זה לא הכל"
הוא הוציא מכיסו קופסא ונתן לה. היא הבינה הכל , היא כבר שלו לעד.
"כאן הכרנו וכאן אני מציע לך"
היא הביטה עוד פעם אחת במראה ובשמלה הלבנה העוטפת את גופה, חייכה וסבה לאחור.
השמלה נארזה יפה והוגשה לה.
כל המוזמנים כבר ישובים באולם, הכלה ישובה על כסא עטור מלמלות ופרחים , ההורים השמחים מהלכים בין השולחנות והתזמורת מנגנת.
הגברים יצאו עם החתן והרב לחתום על הכתובה.
"אני נותן לך ילדה יפה וטובה" אמר אביה.
החתן חייך .
הרב קרה לשני הצדדים לסכם את סכום הכתובה.
חומי אמר לרב סכום של מאה אלך שקל.
"מה זה חומי, זה כלום בשביל הבת שלי, תרשום כפול"
חומי נבהל מעט.
"טוב, אני רוצה רק רגע לצאת לעשן סיגריה אחת"
חומי יצא, והרב המשיך להגות בכתובה.
בחוץ חומי שאף אוויר וחשב בליבו, מה אני עושה כאן, שוב אפול בפח, מה אני עושה ?.
הוא סב סביב, סביב כנשוך נחש , ליבו דפק בחוזקה וחש כאב עז בבטנו. הוא הבין מה עליו להחליט.
חומי נכנס לרכב , התניע ונסע.
רחלי ג.
כל הזכויות שמורות לרחלי ג.
