סלמון מריא-ויקטורינה התחילה את עבודתה כעובדת משק בית באוגוסט 1781 אצל משפחת דופרצה( Duparce) בעיר קאן בצרפת.
משכורתה 30 פרנק לשנה, תפקידיה: השקם בבקר להאביס את הסוס ולנקות אותו, להביא לחם וחלב למשפחה. בשובה הביתה עליה לבשל מרק חלב לסבא בן השמונים ושמונה, להאכיל אותו.
כל זה עד שעה שבע אז צריך ללוות את הסבתא למיסה של הבקר בכנסיה. בדרך חזרה לקנות מצרכים בשוק, לאחר מכן לסדר את המיטות, לבשל, לנקות את הבית ,להגיש, לרחוץ את הכלים. בקיצור את כל עבודות הבית למשפחה בעלת שבע נפשות.
מריא ויקטוריה מלאה את תפקידיה בנאמנות ובחריצות כנאה לנערת כפר חרוצה.
פחות משבוע לאחר התחלת עבודתה ב 6 באוגוסט 1781 קמה השכם להביא חלב לבית. חזרה בידיים ריקות החנות עדיין לא נפתחה. לאחר זמן קצר רצתה לצאת מחדש אך בעלת הבית עצרה בעדה בטענה כי היא כבר דאגה ויביאו את החלב הביתה.
כך אומנם קרה, בעלת הבית מזגה את מנת החלב, המשרתת בישלה והסבא אכל.
בשעה 9 בבקר הסבא הזקן התחיל להרגיש כאבים חזקים בבטנו. השכיבו אותו במיטה ועדיין לא הזמינו רופא. רק בשעות אחה"צ כאשר הכאבים התחזקו מצאו חובש מקומי שטיפל בסבא בהדבקת רתיות רטובות על כל חלקי גופו. הטיפול לא עזר, בשעה חמש
וחצי נפטר הסבא בכאבים נוראים.
באו הקרובים, השכנים המכרים לניחום אבלים. התחילו בשאלות מה קרה, איך קרה? בעלת הבית סיפרה לכולם כי הסבא אכל את חלב הבקר ומייד לאחר מכן התחיל להרגיש לא טוב. שאלו אולי היה משהו בחלב? השמועות התחילו לפרוח אולי הרעילו את הסב. אולי נהפך מהר מאוד לודאי בעידוד בעלת הבית. כל העיר כבר ידעה כי האדון הזקן לבית דופרצה הורעל מהחלב ששתה בבקר.אזרחי העיר קפצו על המציאה היו כאלו שהיו מוכנים להשבע שהם יודעים בבטחון שאומנם היתה הרעלה. מי יכול לעשות מעשה שכזה?
בעלת הבית טענה שרק למשרתת היתה גישה לחלב ששתה הזקן, החשד נפל עליה.
רופא קרוב משפחה הציע לעשות חיפוש בחפציה של הצעירה. גב' דופרצה הלכה קדימה ואחריה אחרים. התחילו לחפש ולנבור בחפציה של המשרתת. מצאו מספר חתיכות של חומר גבישי. נמצא כי החומר מכיל ארסן, רעל חריף ביותר.
היועץ המשפטי הוציא צו לעריכת פוסט מורטם ( ניתוח שלאחר המוות). בגופה נמצאו שרידי ארסן. מריא ויקטורינה נעצרה!
הוגש כתב אישום לא רק על הרעלה אלא גם על מעשה גניבה שביצעה הנאשמת כביכול לפי עדים שהופיעו במשפט. משפחת דופרצה הביאה 19 עדים אשר העידו שגם במקומות עבודתה הקודמים נאשמה הנערה במעשים לא ראויים גנבות וכד'.
החוקר התובע מטעם בית המשפט לא נתן דעתו לשאלה מה יכול להיות מניע של נערה צעירה שרק החלה עבודתה לרצוח את הקשיש. לא הועמד סנגור לעזרת הנערה ולא אפשרו לה להביא עדי אופי מטעמה. החוקר החליט שהיא אשמה וזהו.
כתב האישום כלל את הפרטים הבאים: אין ספק שהנערה אשמה לכן על התליין להביא את הנאשמת עם חבל על הצוואר לפני הכנסיה , עליה לכרוע ברך, בידיה שני נרות נר בכל יד ולהודות על הרעלת הזקן ועל מעשי הגניבה. לבקש סליחה מאלוהים, מהשופטים ומהאנשים כולם.
לאחר מכן יתלה לוח על חזה ועל גבה שם ירשם "מרעילה וגנבת". התליין יביא אותה לככר העיר שם יעלה גופתה על המוקד. היא תשרף חיה ואפרה יפוזר באוויר.
אלה היו דברי כתב האישום. בית המשפט הוציא פסק דין בדיוק בנוסח כתב התביעה.
פלא שהנערה הצעירה לא אבדה את שפיות דעתה למשמע הנוראות האלה.
הגישה ערעור לבית הנבחרים של עיר המחוז ברואן (roueni). את הערעור הגיש סגן היועץ המשפטי שלא היה אחר מאשר אחיו של התובע מקאן. בית הנבחרים דחה את הערעור. ההוצאה לפועל של פסק הדין נקבעה ל29 במאי 1782.
אזרחיה ההגונים של קאן צהלו משמחה והתכוננו להוצאה לפועל כמו לחגיגה עממית.
אבל קרה משהו! שלושה כמרים שבאו לקבל מהנערה את הפרידה מהחיים השתכנעו מכנות דבריה שבבכי קורע לבבות וברעידת כל גופה סיפרה להם שלא היתה ידה במעל.
לפני הכל עליהם להשיג דיחוי. מצאו תרוץ לעת מוצא , הכריזו שהנערה בהריון ולפי החוק אסור להוציא להורג אישה בהריון.
כך השיגו חודשיים דחיה. בנוסף הצליחו לגייס עורך דין מרואן שהסכים לקבל על עצמו את הגנת הנאשמת. וגם הוא השתכנע כי הנערה חפה מפשע. עורך הדין הגיש בקשה למשפט חוזר ישירות למלך צרפת בפריס. גם שלושת הכמרים לא טמנו ידם בצלחת, נסעו לפריס והפעילו אנשים בעלי השפעה. גלגלי הצדק טוחנים לאט , עברו 2 חודשי הדחיה נמצא כי מריא לא בהריון וקבעו תאריך חדש לבצוע ההוצאה להורג 27 ליולי. התליין כבר הופיע בתא הכלא של מריא והחל בהכנתה לעליה למוקד.
אך שוב הייתה התערבות פתאומית. הגיע רץ מארמון המלוכה בפריס עם פקודת המלך לדחיית בצוע פסק הדין. התובע המחוזי חרק שיניים אך לא היתה ברירה את פקודת המלך אי אפשר שלא לקיים. כנקמה על ההתערבות מלמעלה סגר את הנאשמת בתא בודד
חשוך ורטוב ובתנאים קשים ביותר. בתא הזה היה עליה להמתין להחלטת מועצת המלך העליונה. החלטה התקבלה רק לאחר שנה. הוחלט כי יערך משפט חוזר לפני הפרלמנט של רואן. ידיים חשוכות דאגו להמשיך ולהחזיק את הנערה בתנאים קשים בתקווה שלא תחזיק מעמד עד המשפט.
לפרלמנט ברואן היה זמן, רק אחרי 18 חודשים נוספים הוציא החלטה כי יש לבדוק את הענין מחדש, הנאשמת תשאר במעצר.
כך חברו יחדיו אזרחי העיר קאן ורואן שני בתי משפט מכובדים כדי לדרוס את חייה של משרתת צעירה ועלובת חיים.
אבל הענין כבר נדון בחוגים מהמעלה הראשונה בחברה הגבוה בפריס. עורך דין מפורסם בשם פורנל קיבל על עצמו את הטיפול בפרשה , והגיש בקשה להעברת המשפט בפני הפרלמנט בפריס.
הנערה הועברה לפריס. הפרלמנט בפריס הקדיש לנושא שלושה ימי דיונים מתוחים ומצא את מריא ויקטורינה חפה מכל פשע וציווה כי על שופטי ושועי העיר קאן ורואן לשלם פיצויים לנערה האומללה.
קהל האלפים בפריס לא הפסיק לחגוג את שחרורה של המשרתת הקטנה, הציפו אותה במתנות, מחזות כתבו על שמה, מחאו לה כפיים בכל מקום שראו אותה.
חמש שנים ישבה בכלא כדי להוכיח כי לא עשתה דבר.
כל מי שהתיה לו יד במשפט ידע כי את הרעל בעלת הבית הכניסה לחלב של הסבא כדי לרשת את כספו. האם העמידו אותה לדין אנחנו לא יודעים.
מריא התחתנה וחיה חיים נורמליים. הוסט שלבשה מריא בזמן הכרזת ההודעה על שחרורה הפך בפריס ללבוש האופנתי ביותר וקיבל את השם "הוסט של פסק הדין הצודק של מריא-ויקטורינה".
