כך מצאתי את
עצמי פוסע אל עבר דלת הכניסה, ופותח אותה בזהירות. נכנסתי. מלפניי היה כיסא גדול
במיוחד אשר גבו מופנה אליי, ועליו אלוהים ישב. ראיתי רק את ראשו אשר בצבץ ממעל
הכיסא. ערפו היה לבן , ושיער אפור ופרוע כיסה את קרקפתו. "מה רצונך?"
הוא שאל. "סלח לי, אלוהים יקר, אבל רק רציתי לבקש ממך... מחר אני מתכוון
להציע נישואין לחברה שלי, האחת והיחידה. רק רציתי לבקש ממך שהכול ילך כמו שצריך,
שגם אם תסרב, דבר רע לא יקרה. אתה כל-יכול, מובן שתוכל לממש את בקשתי... האם אוכל
לבקש ממך זאת?" שאלתי, וקדתי קידה קלה. אלוהים, אשר גבו עדיין היה מופנה
אליי, השתתק. "למה שזה יעניין אותי?" הוא שאל. "כי... אתה ישות
טובה, אתה רוצה בטובתי, לא?" הסברתי, ואלוהים החל לצחוק צחוק הולך וגובר. "אמור
לי, בבקשה" הוא החל לומר "אם אני כל-כך טוב, למה יש סבל בעולם? למה
העולם לא מושלם? למה ברגע זה ממש אתה לא חש באושר האפשרי הגדול ביותר? למה אנשים
לעיתים חשים בכאב? אם היה לי אכפת מכם, כל זה לא היה נכון". חשבתי לרגע, ואז
השבתי "זאת מפני שלא יכול להיות טוב בלי רע". אלוהים החל לרעוד מעט,
כנראה מתוך כעס "אתה טוען שאני לא יכול לברוא טוב מבלי לברוא רע? אתה טוען
שיש משהו שאני לא יכול לעשות?!" ואני נבהלתי לרגע "לא! חלילה לי. פשוט
התכוונתי שבלי רע אנחנו לא נלמד להתמודד בכוחות עצמנו" ואלוהים המשיך לדבר
בתקיפות ובמהירות "אז עכשיו אתה טוען שאני לא יכול ללמד אתכם, או לדאוג
שתסתדרו בעצמכם, מבלי לברוא רע? זה מה שאתה טוען? שאני לא יכול לברוא עולם שהוא גם
מושלם וחסר כל סבל, וגם אתם לומדים בו להתמודד בכוחות עצמכם?" הוא התעצבן.
"איך זה אפשרי?" שאלתי. "אז אתה טוען שאני לא יכול לעשות את זה?"
הוא שאל בכעס, ואני מיהרתי להסביר "אתה יכול, אבל אתה רוצה שנעשה זאת בכוחות
עצמנו" ואלוהים שוב התעצבן "אתה טוען שאני לא יכול לברוא עולם שהוא גם
מושלם וחסר כל סבל, וגם אתם לומדים שם בכוחות עצמכם?"
אני אז
ניסיתי אז לשנות את ההסבר: "אז כנראה אתה פשוט רוצה שנשיג את הכול בכוחות
עצמנו, כמו שאם ניתן נדבה לאדם עני כל יום הוא ירגיש רע עם זה, בניגוד לאדם שישיג
את לחמו בכוחות עצמו". אלוהים החל לצחוק צחוק כל-כך חזק, שהוא נפל מהכיסא.
אחר-כך נרגע והתיישב בחזרה. "זה התירוץ הכי עלוב ששמעתי בחיים שלי, ואני חי
כבר אינסוף שנים. אתה באמת חושב שגרמתי לכך שהעולם לא יהיה מושלם רק כדי שאתם
תהינו מהעובדה שהשגתם זאת בכוחות עצמכם? אפילו אם נזניח לרגע את העובדה שכבר עדיף להרגיש
מסכן וחלש מאשר לחוש בסבל הנורא שאנשים חשים בו מדי יום, התירוץ הזה עדיין דבילי:
הרי אני כל-יכול, אם אני רוצה הייתי יכול לגרום לכך שגם תרגישו טוב בכל רגע נתון, וגם
שלא תרגישו מסכנים וחלשים שמרחמים עליהם. הרי אני כל יכול!" חשבתי לרגע, ואז
ניסיתי להסביר את זה בעוד משל, אבל אלוהים כנראה קרא את מחשבותיי ואמר "עוד
משל? שוב תנסה להסביר לי שאדם אשר כל חייו מקבל את מה שהוא רוצה יגדל להיות אדם
אגואיסט, או לא מאושר, או אדם שלא מסתפק במועט, או אדם לא מסופק, או אדם שמרגיש
שמוותרים לו כל הזמן? אתה באמת לא מבין שאם אני כל-יכול אני יכול לברוא עולם בו כל
אחד מקבל את כל מה שהוא רוצה בכל רגע נתון, וגם לדאוג לכך שאותו אדם יהיה אדם
אדיב, שיודע להתמודד עם החיים, מסופק, מאושר, שמרגיש שהשיג הכול בכוחות עצמו, או שאינו
מרגיש כך אך הדבר לא מפריע לו?". ניסיתי לחשוב על סיבות נוספות. אולי אלוהים
רוצה שתהייה לנו בחירה חופשית או... אבל שוב הוא קרא את המחשבות שלי, ואמר, הפעם
בצעקה ובכעס: "אתה פשוט לא מבין, נכון? אם אני רוצה בטובתכם, אין לי שום סיבה
שבעולם לגרום לכך שתסבלו, מפני שכל מה שאני רוצה להשיג דרך הסבל שלכם, אני בהכרח
יכול להשיג גם בלעדיו. אתה חושב שאני גורם לכם לסבול כדי ללמד אתכם לקח? אני יכול
ללמד אתכם לקח גם בלי שתסבלו! אתה חושב שאני גורם לכם לסבול כדי שתרגישו שאתם
קובעים את חייכם? אני יכול לדאוג שתרגישו כך גם בלי הסבל! אני כל-יכול! כל מה שאני
רוצה להשיג אני יכול גם בלי הסבל!"
"אולי
אתה רוצה לתת לנו בחירה חופשית" הצעתי, ואלוהים גלגל את עיניו. "תעשה לי
טובה" הוא אמר "מלבד זה שאם אני רוצה אני יכול לדאוג לכך שגם תהייה לכם
בחירה חופשית וגם הכול יהיה מושלם, למה שאני ארצה לתת לכם בחירה חופשית? למי זה
מועיל? מה היא האינטליגנציה שתגדיר זאת כטוב כדי שהדבר יהיה טוב? אני הרי לא צריך
זאת, אני יכול להסתדר גם בלי זה, אם אני כל-יכול. ואתם – אם אתם נהנים מהבחירה
החופשית, שוב אין לי כל סיבה לתת לכם זאת, הרי אני יכול להעניק לכם הנאה גם בלי
זה. שוב אני אשאל: למה שאעניק לכם בחירה חופשית? כל מה שארצה להשיג דרך זה, אוכל
להשיג גם בלי זה. מלבד-זאת, בחירה חופשית יכולה להיות גם בין טוב לטוב אחר, לאו
דווקא בין טוב לרע. ומלבד זאת: אף אדם שמבין את פשר הסבל לא ירצה לסבול... לכן, אם
אדם הביא עצמו לסבל, זאת רק מפני שהיה מספיק אידיוט כדי לא להבין שהוא מוביל עצמו
לסבל, או לא להבין עד כמה הסבל נורא, או כל סיבה אחרת, כך שהוא אינו אשם, זו אינה
בחירה חופשית גם ככה, אם אינו הבין לגמרי מה הוא עושה". "אולי פשוט רצית
להעניש אותנו" הצעתי, והוא שאל "למה? כמו בעניין הבחירה החופשית: למי זה
יעזור? אתם לא תחושו שזה טוב. ואם כן, אוכל לגרום לכם לחוש בטוב גם בלי זה. לי זה
בטח לא מועיל: אני מספיק גדול וחזק, אני יכול להשיג כל מה שאני רוצה גם בלי זה. אז
איזו סיבה שבעולם יש לי להעניש אתכם? כדי שתלמדו לקח? הרי אני יכול ללמדכם לקח גם
בלי זה!" חשבתי איך להגן עליו, ואז הסברתי "אתה יכול להיפטר מהרע, אבל
אתה לא רוצה". "אם-כך" הוא אמר "אני בפירוש רע".
"לא!" מיהרתי להסביר "יש לך סיבות". "ושוב זה מחזיר
אותנו לשאלה: מה הן הסיבות? אילו סיבות יכולות להיות בכלל? הרי כל דבר שהוא יכולתי
להשיג גם מבלי לגרום לכם לסבול".
"אז אולי..." התחלתי להציע "יש
לך סיבה משלך שאנחנו, האנשים שלמטה, לא יכולים להבין לעולם?" הצעתי, ואלוהים
החל להסביר לי: "כפי שכבר אמרתי, לא יכול להיות שאצטרך לגרום לכם לסבול. שום
סיבה שבעולם לא יכולה להיות לכך... הרי כל דבר שארצה להשיג דרך הסבל, אוכל להשיג
גם בלעדיו. כל דבר. לכן לא יכולה להיות לי שום סיבה שבעולם לגרום לכם לסבול, או
אפילו לתת לסבל כלשהו להתרחש. יכולתי לגרום לעולם להיות בדיוק כמו שהוא עכשיו, אך
נטול מסבל, ויכולתי לדאוג שהשלמות הזו לא תגרום לשום דבר רע. אך לא עשיתי זאת. כל
אדם חכם מספיק היה צריך להסיק מזה שלא אכפת לי מכם, שאני לא באמת טוב. אין שום
אפשרות אחרת, אולי חוץ מהאפשרות שאני לא כל-יכול, שאני מוגבל, וזאת לא עולה על
הדעת". חשבתי לרגע. ניסיתי לעכל את הבשורה. "אם כך" התחלתי לשאול
"למה בראת אותנו? למה יש לנו אפילו מהטוב שיש לנו?"
אלוהים
הסתובב. בפעם הראשונה ראיתי את פניו, ויותר מכך: את גופו. הוא ישב על הכיסא הגדול
שלו ערום לגמרי, כשהזין הגדול והלבן שלו נשען על רגלו. על משענת היד של הכיסא היה
בקבוק סבון, ומסך-מחשב היה מונח על השולחן מלפניו, וסרט נע הוקרן בו. "בראתי
אתכם למען מטרה אחת בלבד, וכל אדם בר-דעת היה אמור להבין זאת. אתם רק מספקים את
צרכי המיניים" אמר אלוהים. "אני לא מאמין" מלמלתי "אתה בטח
סתם רוצה לצחוק עליי". "באמת?" שאל אלוהים "אז אולי תסביר לי
אתה: למה בראתי את כולכם ערומים? למה תינוקות נולדים בלי בגדים? יכולתי לדאוג
שתיוולדו עם בגדים, זה היה מציל לא מעט תינוקות שמתו בקור ובעוני. אבל לא עשיתי
זאת! אף תינוק לא נולד עם בגדים! איזו סיבה כבר יכולה להיות לכך? ואיזו סיבה כבר
יכולה להיות לי לברוא את המחלות בעולם, אם לא בשביל להכריח אתכם להתקלח פעם ביום,
ולראות את עצמכם מורחים את גופכם בסבון" הוא הסביר, ושפשף מעט את הזין שלו
בידו המרוחה בסבון. "איזו עוד סיבה יכולה להיות לי לברוא את החום הנורא אם לא
בכדי לגרום לכם להתפשט? איזו עוד סיבה יש לי לברוא את הקור הנורא אם לא בכדי לראות
את פטמותיכם מזדקרות? איזו עוד סיבה יש לי לברוא את תופעת ההיריון כל-כך כואבת אם
לא בכדי לראות את האישה גונחת בקולי-קולות כאשר גבר ערום חדש יוצא מאיבר מינה?
איזו עוד סיבה יש לי לברוא את תופעות הפדופיליה והנקרופיליה אם לא בכדי ליהנות
מסוגי מין חדשים ושונים? למה שאברא את הרעב אם לא בכדי ליהנות מחוסר האונים המענג
שלכם? למה שאתן למקרי אונס להתרחש? אין לכם מושג כמה שעוצמה מחרמנת אותי... כל
המנהגים הדתיים נועדו כדי לענג אותי... כולם! לא סתם קבעתי שטקס המלכת המלכים
בתקופת התנ"ך תתבצע על-ידי משיחת המלך בשמן, ולא סתם בחרתי במלכים יפים. יש
לך מושג כמה מענג זה לראות את גופו של דוד נמרח בשמן?" שאל אלוהים בחיוך
והזין שלו החל להזדקר.
"אתה
נמשך לגברים?" שאלתי בפליאה. "אני חושב שהבהרתי את זה יפה מאוד כשהנפתי
את סמל הגאווה בשמיים, אחרי המבול של נח. אני נמשך לשני המינים, אני לא מפלה. לא
גברים ולא נשים. למעשה, הגאונות שלי היא המצאת מושג האפליה. מוכרחים להיות טיפשים
מוחלטים כדי לחשוב שמושג כל-כך שטחי וסמלי כמו מוצע, גזע ודת – הוא שקובע את ערכך.
בראתי אתכם טיפשים כאלו, התבעתי בכם את מושג הגזענות, השוביניזם והאפליה כדי לראות
אתכם נלחמים זה בזה, ואתם שיחקתם כמו בובות-מין טובות וממושמעות. אני ישבתי כאן
ואוננתי למראה האנשים הבוכים, הגוססים, חסרי הבגדים, הגופות, והאונס. המצאתי מצוות
חדשות כדי שאוכל לצפות בכם ולהתענג, ובכל-פעם שהייתם מיושנים מדי, המצאתי דת חדשה
שתקיים מצוות חדשות. את היהודים, כמובן, היה קל ביותר. כל שהייתי צריך לעשות הוא
לתת להם פיסת עור בשם 'תפילין', והם כבר קשרו את עצמם, השד יודע למה. בהתחלה זה
העליב אותי לדעת שהם באמת חושבים שאני, יצור כל-כך גדול, צריך שאתם תניחו תפילין
בשבילי. כאילו שבלי זה אני אמות. אבל עם-הזמן למדתי להתענג מזה. כשהשטויות של
היהודים נמאסו עליי, המצאתי את הנצרות. בשלב הזה של החיים אהבתי עוצמה. מאוד אהבתי
אותה. המצאתי זרם שמאמין בתמימות וצניעות, השד יודע למה. כמובן, גם הנוצרים היו
ילדים רעים... המצאתי תאי-וידוי בהם אוכל לשמוע על כל המקרים בהם הטרידו ילדים קטנים
ופנטזו פנטזיות שונות, ולאונן למשמע זה. המצאתי את טקס האישרור, הקונפירמציה. זה
היה מפני שהתגעגעתי לאותה תקופה בה משחתי את המלכים בשמן. גוף גברי מרוח בשמן...
אני לא מבין איך אפשר ליהנות מהחיים בלי זה. בכל-מקרה, לא עבר הרבה זמן עד שגם
הנצרות כבר נראתה לי נדושה, אז בראתי את האסלאם. את התפילות שלהם הכי אהבתי. הבטתי
מלמעלה על אולם מלא בגברים שירדו על ארבע. ואני, הנמצא בכל זמן וכל מקום, מנצל זאת
בדרכיי המקוריות..."
היססתי
לרגע. "אז זה אומר שאתה לא מוסרי? ולא טוב? שום דבר לא נעשה מתוך התחשבות
בנו?" שאלתי. "תעשה לי טובה" הוא אמר "כל סבל קטן ביותר יפריך
את השטות שאמרת הרגע, שאני מוסרי. וזה מבלי לדבר על מקרי הסבל הגדולים. להאמין
שאני כל-יכול וגם שאני מוסרי וטוב, בעודך מודע לכך שהייתה שואה, פירושו להיות
נאצי." אמר אלוהים.
"למה
לא סיפרת לנו עד עכשיו?" שאלתי. "השתגעת?" הוא שאל "ולאבד את
כל אותם דברים פתטיים שאתם עושים למעני? את כל מה שאתם חושבים שאני צריך? את כל
החשיבה המעוותת שהיא אותה חולשה שלכם שאני נהנה ממנה? חס וחלילה. אך עם זאת עליי
לציין שרמזתי על כך בכל הזדמנות. בראתי את העולם מלא בסבל כדי שיהיה ברור לגמרי שלא
אכפת לי מכם, בראתי אתכם ערומים במצבכם הטבעי כדי שיהיה ברור שאני נמשך לגוף שלכם,
ובראתי סטיות מיניות שונות. וזה עוד מבלי להזכיר את הציטוטים מהתנ"ך בהם אני
מגלה שאני מאונן עליכם, בני האשם. בספר מלכים ב', פרק י"ז פסוק כ' כתבתי 'וימאס
יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד...' איזה רמז יותר עבה מזה אתם צריכים? לקח
לכם יותר מדי זמן להבין את כל זה. בראתי עולם עם רמזים מיניים מכל עבר, ואתם עוד
לא הבנתם מה אני רוצה. אני טרחתי כדי לבנות דמות אישה שהשדיים שלה בולטים ותקועים
באמצע שדה-הראייה, וכל הדתיים האדוקים והצנועים פירשו את החשיבה על גוף נשי כעל
חטא. האם אף-אחד מהם לא ניסה לחשוב לרגע בהיגיון מה באמת הדרישות שלי לפי מה
שבראתי? כבר בראתי לאדם הראשון גן-עדן, עם סקס מכל עבר, אבל הוא חשב על סקס כעל
חטא, כעל מעשה לא תרבותי ולא אנושי. הוא חשב שאני מעודד צניעות ואיפוק בעניין הזה,
השד יודע למה. אז לא הייתה לי ברירה, גירשתו אותו מגן-העדן לעולם השני שבראתי, בו
האדם חייב לקיים יחסי-מין בכדי להתרבות. כך הבטחתי שגם האדוקים והצנועים ביותר
ישתתפו בסרט האנושי בו אני צופה בכל רגע". "אז למה ציווית על הבנות
ללבוש לבוש צנוע?" שאלתי. אלוהים חייך "תאמין לי שכשאתה יכול לראות הכול
גם מלמטה, חצאיות הן לא לבוש כל-כך צנוע" הוא אמר, ולחץ על כפתור המחשב שלו.
לפתע ראיתי דרך המסך רחוב מוכר, אני חושב שהוא היה של חרדים, מצולם מלמטה. כן...
באמת מלמטה חצאיות לא צנועות במיוחד. אני מנחש שאם לא היו ממציאים את התחתונים,
הוא היה צופה בעולם מלמטה רוב היום. חשבתי לרגע איך אוכל למצוא חן בעיני אלוהים.
"האם היינו אמורים לקיים יחסי מין בכל רגע עד היום?" שאלתי, ואלוהים
הניד בראשו. "אם הייתם אמורים, כבר הייתי גורם לזה. אני הרי כל-יכול. כל רגע,
כל שנייה נתונה... הכול בדיוק כמו שהוא צריך להיות. אני נהנה מלראות אתכם מקיימים
יחסי-מין, אך אני גם נהנה מהמשחק המקדים, שהוא חייכם שבין סקס לסקס. כך זה היה עד
היום. בזמן האחרון נהייה לי משעמם, והייתי מעדיף שתתחילו להגזים עם כמויות המין
שלכם. לכם גרמתי לך לבוא לפה, אני רוצה שאתה תבשר לכולם את הבשורה". חשתי גל
חום עובר בגופי, ומייד אחריו גל קור. "אני?" שאלתי, ואלוהים הנהן.
"כבר מזמן שלא פתחתי זרם חדש. אתם נהיים תבוניים יותר מרגע לרגע, ואני לא
רוצה שתפסיקו להאמין בי בסוף, אז אני חייב להמציא זרמים חדשים. כמובן, יכולתי
למנוע זאת גם בדרך אחרת, אך מהדרך הזו אני הכי נהנה". הסתכלתי מסביבי.
"ואתה חושב שיאמינו לי?" שאלתי "הרי כמעט ואין לי הוכחות או ראיות
לכך". "בחייך..." אמר אלוהים "בני האדם כבר האמינו שאני קיים
על סמך הרבה פחות ראיות מזה. כשאנשים מאוד רוצים להאמין במשהו, הם מצליחים".
נפרדנו לשלום, ואני יצאתי מהחדר שלו, חושב כל הזמן איך אבשר לבני האדם את הבשורה
הגדולה: אנחנו הפורנו של אלוהים.
