נשיקת המוות

הצצה חטופה,מגלה עייני ים מושלמות,

עור כשל בובת פורצלן עדינה,וקימורי גוף  שמשלימים את פנייה העדינות והארוכות והחזה השופע שלה

הצצה ארוכה יותר מגלה,

אור לבן כשל מת,גוף קמל ופגיע,ועינים שמשקיפות אל תוך נפש שחורה משחור.

מחכה בפינת הרחבות מתחת לאורות העמומים,שלגופה מעיל שחור ארוך,שמסתיר חצאית שחורה ארוכה,ומחוך קטנטן,שלרגליה מגפים שחורות ארוכות,בשל גובהה לא היה צורך בעקב,

כל יום בחצות הליל,תוכל לראותה שם,מחכה לו,מחכה לקורבנה הבא,

מישו שיוכל לרוות את צימאונה החמדני,

מישו שיוכל לספק אותה,

שיגע בגופה הקר בלי שיחלף בגופו רעד ,

מישו שיסתכל עמוק לתוך עיני הים שלה,וירא את כל הדמעות,

"לעולם לא תירוא אותי חלשה יצורי אדם עלובים"

אמרה לעצמה שוב ושוב,

בוחנת במבט ארוך נער צעיר,ניראה כבן 19 לערך

שיער זהב עם מגע קטיפה שהגיעה עד לצווארו הארוך,

עיינים גדולות,תאוותניות למראה האישה המיסתורית,

קו דקיק שמפריד בין חיים למוות,

היא חייכה אליו.

כישפה אותו במבטה

לא היה צריך יותר מזה

    <> <> <> <>

על מיטת הסטן השחורה

מסביב לנרות בריח וניל

לא היה צריך להעיף מבט ארוך מכדי להצטמרר

הגלימה הופשלה,

ואט אט מטפס עם ידיו לעבר גרונה העדין,מנשק את עצמות הבריח החיוורות

לא היה צורך בדיבורים

"אל תעשה משו שאתה לא בטוח בו"

"עם לא הייתי בטוח לא הייתי פה "חושף חיוך ממזרי

"אתה עלול להתחרט"

"מהי החרטה מול גופך?"

ערמומי,חלקלק,ציינה לעצמה

"ושם יש לך?"שאל

"חסרת זהות אנוכי"

ציחקוק קל ניפלט מפיו,

מלטפת את גבו עם ציפורנייה הארוכות

מה מרה האמת,חשבה לעצמה,

פתאום פנייה נהפכו לצמאות

צמא שאי אפשר לרוות

לספק

צמא תמידי

צמא מקולל

נשקה לו בשפתיו,נשיקת מוות קטלנית,נשיקה משכרת,מבלבלת

ובעודו מסומם ירדה לצווארו

פתחה פייה

"הזהרתיך"

עייניו נפערו באימה

וזעקה בודדה ניפלטה מפיו

שותה בתאוונות

מוצצת כל טיפה

מתענגת על כל טיפת דם קטנה וחמימה,שתחמם את ליבה הקפוא

גופו החל צונח למיטה עצמה

קו דקיק שמפריד בין חיים למוות,

חיוך קר התפשט על פנייה

חיוך עצוב

חיוך כאוב

מנגבת שאריות דם מפייה

ונושקת לו

נשיקה אחרונה

מילמול שקט שחוזר על עצמו,בין יפחה ליפחה

"מצטערת,מצטערת,מצטערת,נשמה אבודה ושנמה ארורה אשאר "

נשיקה אחרונה על לחייו

מעבירה אצבע על גופו הקר,

יום למחרת תוכל לראותה באותה שעה,באותו ביגוד,עם אותו מבט

מבט קר,עצוב,מנוכר

מבט כאוב

מבט שראה עיינים תמימות רבות,כי תמימים קשה לרצוח,

ושוב אותו קו

שמפריד בין חיים למוות

עולה על שפתיה

חיוך קטלני

חיוך הורג