מתוק

תל אביב הקטנה, עבורי היא שונה. סירחון פחי אשפה פתוחים, ספק מחתולים מתים ספק מאנשים חיים, מתחזק מכל הכיוונים. במיוחד בשעות "הסייסטא", ביום קיצי ושרבי. השמיים בדרום העיר פחות כחולים,  מעבר למוסכים ומרפסות בטון מתפוררים, המבטים אינם עולים.

עבורי, תל אביב עיר לילית. סיבובים ברחובות יפו חד סטריים, בין שורות מוסכים סגורים בפלורנטין. בסמטאות צצים ערסים שיכורים, פנקיסטים מסוממים והומלסים עם עגלות ושקים מלאים. אוספים בקבוקים ריקים. כדאי להשאיר להם בצד, על המדרכה השבורה, מתחת לקירות הבתים האפורים, ספוגי פיח, עקומים.

סיבובים סיבובים.כמו פרש, מסייר על גלגלים. מחפש משמעות בעיר חשוכה מלאה עכברושים. המוסיקה רועשת, צורמת מפנים. בלעדיך. ליד התחנה -  זונות, סינים, רומנים ותורכים. אמא כושית מחזיקה ילדה על הידיים, מציצה לעבר הכביש במעבר החצייה. הספקתי להאט. השער אסוף בצמות הדוקות, בסגנון אפריקאי כלשהו, צמודות לראש. גם לילדה. אחרי הצומת ביוב התפרץ לחופשי, יצר נהרות ונחלים. פנס רחוב מעומעם משתקף בימים ומפלים.  אין פניה, עוד רחוב חד סטרי. הפרסה אסורה. רק נתיב אחד חופשי. איכשהו אצא מפה, אזרום עם הכבישים, ברור. לא מוטרד מסיבובים.

בלעדיך. קולך בדיבורית, עם הד. רעשים ברקע. נשמעת רחוקה, ממעמקי החלל החיצון. אצלכם גשם קיצי, אויר צח מדברי. פעם, עמדו זונות גם בצומת הבאה. בחורף, ראינו אחת רוקדת, בגשם זועפת. לבושה שמלה צבעונית מינימליסטית, הזיזה את ישבנה לכיוון מכוניות העומדות באור אדום. להתחמם ולמכור.

בל אביב שלי בהחלט שונה. "מקס ברנר", שדרות רוטשילד. אורות נעימים , שוקולד ודמי אבטחה. מתוק מתוקתק. זוגות, משפחות או סתם חברים בשולחנות הסמוכים. מלצר במדים מתאר את השוני, כוסות החרסינה מול כוסות הזכוכית, מנות גלידה וופלים מצופים. נאה לאירוע חברתי בגילי ומעמדי. חבל, את לא בעיר. היית שומעת התפלספות על ערך החיים, האנדרגראונד, אקדמיה ועוני תרבותי, חיצוני ופנימי.

ממלא את הריקנות עם: הפוך מאג, קצפת בצד, מנה מעוצבת של וופל ריבת חלב מצופה ריבת אוכמניות, עם שוקולד חם מסביב. מתוק. עד כדי רצון להקיא.