הבלונדינית ההיא

איך, איך, איך, תגידו לי. איך, כוס אמק. איך, כוס אמ-אמק. אני בא, שמונה וחצי בבוקר, על השעון, על הדקה, דופק בדלת, מצלצל פעמיים. לא עונים. ממשיך לצלצל, לא עונים. ובידיוק, בידיוק שאני בא לוותר, פתאום מה אני רואה? מה אני רואה? שלט על הדלת, "כאן גרים בכיף, ירון רבינוביץ'". איזה רבינוביץ', ואיזה נעליים, אני בכלל צריך את אלון, שהיה איתי בקיוסק בתקווה שם על הפינה. פתאום ההוא פותח לי, רבינוביץ, בוקסר של סימפסון, צהוב כזה, ואחרי כמה מבטים, אני קולט. זה ירון, ירון רבינוביץ', שכבה מעלי, רבנו מכות פעם על איזה אחת בלונדינית, עם עיניים כחולות, קראו לה... וואלה, לא זוכר, אבל הייתה יפה. וואלה, הייתה יפה. אני זוכר, איך הייתה מסתכלת עלי, עם העיניים הכחולות שלה, מתוקה, מה-זה מתוקה, לאכול אותה. ואני, ואני לא פראייר, אז קפצתי עליו, על ירון רבינוביץ. בסוף אני יצאתי עם פנס והוא, שבר באף וכל הפנים שלו היו כמו אחרי מלחמה. והיא, היא הלכה, למישהו אחר בכלל. איזה תימני אחד, מסתבר שזה היה מדליק אותה, הלוק הזה של התימני. בקיצור, כמה שניות אחרי שאנחנו לוחצים ידיים, מחליפים חיוכים, אתם יודעים איך זה, פתאום מי באה? הבלונדינית, הבלונדינית עם העיניים הכחולות. כוס אמק, כוס אמ-אמק. איך לקח אותה בסוף, אה? ואני נתקעתי עם אשכנזייה אחת פלוצית מתל אביב שבקושי מוציאה מילה. איך הוא השיג אותה, כוס אמא שלו. כוס אמא שלה. אותו שיער, באלוהים, אותו חזה, קצת יותר גדול, עם העיניים האלה, אותו מבט, באלוהים, אותו מבט, שהיה גורם לי להזיל דמעה, אבל לא באמת, בלב, היה גורם ללב שלי להזיע, לדפוק קצת יותר מהר וקצת יותר לאט. ומהעצבים, תאמינו לי, ואני לא מתעצבן מהר, מהעצבים, הלכתי מהר לאוטו, הוצאתי את האקדח ויריתי לשניהם בראש, כל אחד ירייה אחת, למה הם לא שווים את הכדורים. בום בום. הוצאתי אותם לרחוב, מגעילים, שני מכוערים, באמא שלי, כל הדם נשפך על הרחוב. כך יעשה לאיש, אמרתי, כך יעשה לאיש. ואחר כך, אחר כך הלכתי לישון, כמו תינוק נרדמתי. בחלום, אני רואה את אלוהים. ומה הוא אומר לי? מה הוא אומר לי? למה רצחת אותם, הרי כתבתי "אל תרצח", ואני אמרתי לו, "אלוהים, בחייאת, תראה אותם, לא חארם על הפנס שקיבלתי בתיכון? לא חארם על האשכנזייה שקיבלתי אחר כך עשר שנים מתחת לחופה, אתה יודע שבכיתי, אתה יודע. אבל לא באמת, בלב. אתה, שמרגיש אותנו יותר מכולם, היית חייב להרגיש איך הלב שלי דפק קצת יותר מהר וקצת יותר לאט כשהסתכלתי על הכלה שלי ודמיינתי אותה, את הבלונדינית ההיא. נו, וואלה, ברח לי השם שלה."