אמת ומכתבים

אופיר שלי,אהוב שלי,

מישהו חכם אמר לי בעבר- שיש הבדל בין התאהבות לאהבה.

התאהבות מתבטאת בין האדם לעצמו. בין האדם להשפעה שהוא מקבל ממושא אהבתו.

הוא מתעצם מהיחס, ומאיך שהצד השני גורם לו להרגיש..

ואהבה? אהבה היא משהו אחר. וכרגע איני זוכרת מה הוא פירש כאהבה.

אופיר שלי, אהוב שלי.

אני מתגעגעת  אליך. יפה שלי. אתה ממשיך לקרוא לי יפה. אתה ממשיך לחמם אותי באור הבלתי ניגמר שלך. הקצין עם החיוך שמוביל אל האור את כל האנשים. לעולם לא פגשתי אדם מיוחד כמוך.לעולם לא פגשתי אדם שכל חשש לפגיעה בו, תבתר חלק בתוכי. בנישמתי. הפעם לגמרי. ללא שמץ של כעס או רצון לנקמה.לעורר קינאה או לפגוע בחזרה...אולי רק תהיה לרגע, שטעיתי באבחנתך.

אבל אתה חלק שלם מאמת, תמיד, כל מילה שלך טהורה-נקייה משקרים.

למספר רגעים, ברובע היהודי בעיר העתיקה, חזיתי בך, חברתי אליך. לאחר ימים ושעות של דיבורים בלתי פוסקים, מילים ממלאות כל חלל וכאב באוויר. ראיתי את האהוב שלי..שלשובו חיכיתי שנים.

אם ארצה להפקיד בידי מישהו את חיי, הרי שזה יהיה אתה. נשמה טהורה נוצצת מתוך עיניך. מסתננת מבין מילותיך הקשוחות כשאתה מבצע את התפקיד, ומלטפות את לחיי לפתע,כשהקול שלי עולה בטלפון, ובין רגע אתה הופך לאופיר שלי..ילד בן 24, עם שני ארונות על הכתף, ומדים.אופיר שלי, אופיר..מאמי שלי. מקסים.

אתה הדבקת אותי במילה נדושה כמו מאמי. אותי, שונאת קלישאות, מחפשת צורות חדשות של מילים. ולך מותר. לגרום לי להגיד מילה שכולם אומרים..כי אין דבר שיוצא ממך ולא נוצץ כמו קריסטל נדיר וחסר תחליף. אופיר, אתה איש של חיים.בוא ונבנה בניינים. נזיז הרים. נצמיח צמחים.  

תחזור אלי, מילה קטנה באמצע היום, או פגישה איתך בתחנה המרכזית. תבוא לירושלים, ניפגש באירלנד..נחזור לחיים קודמים. זה לא משנה לי,

חסר בנו חלק מהחיים

אין לי מספיק מילים, למלא את חלל הרגש הזה שנפער בתוכי. לתאר אותו.חכמולוגית שכמותי, שתמיד מוצאת מטאפורות לשירים... כל מה שאני יכולה להגיד הוא, שהחלל הזה שופע געגועים, ויש בו טעם שלא הכרתי אף פעם בחיים. אני לא יכולה ממש להגדיר, נידמה לי שזו האמת שזועקת על קיומה... אם אנחנו לא אמת, אופיר, אם מה שיצרנו בשיחות ליליות ממילים...אינו אמת.. הרי שהחיים שקריים.

אהבה היא מה שנוצר בשקט בין מילותיהם של הנוכחים. אהבה היא האומץ שיש בהם לחזור לחיים

שלך,

ירדן