סוף גבולות התהייה

נמלים משוטטות על חוף ים

מדמות לעולם לא יגאה

בחרו לבנות ביתן על גבול

האין מחר,

כאילו הוא מובן מאליו

שמש במערב תצלול

ומזרחה מי ישורנה

ברירת האין אפשרות שיהיה גם אחרת,

רוקדת ריקוד שנמשך כבר שנים

מענטזת באבריה המלאים, הבטוחים

חושפת צדדים עלומים,

משלהבת יצרים חבויים

עמוסת סיפוק, חשה עונג עילאי

כאנורקטית  מצומקת מול מראה

דוחה בבוז כל מבט מתנשא

נמלים עירומות צופות בזוית עינן

אל תנועתו של ים בגליו ההומים

מתחו להן גבול דמיוני

אנו פה

אתה רק עד כאן

חושבות  כך יהיה לעולם

אוגרות כל פרור שפולט

מתעמתות בהצלחה מעוררת כבוד

עם סרטנים ויצורי ים מוזרים

מגרגרות בהנאה על מזלן

מודות לאלם  שכל מחשבתו עליהן

שנוצר עבורן לדאוג ולספק

ובמצולות הים

מתהווה לה סופת המאה.