אבן

אֶבֶן

לוּ יָכֹלְתִּי  לָגֹל  הָאֶבֶן מִלִּבִּי,

הָיִיתִי דוֹאָה כְצִפּוֹר.

לוּ יָכֹלְתִּי  לָגֹל  הָאֶבֶן מִפִּי בֵּאֵר,

הָיִיתִי חוֹשֶׂפֶת מַיִם זַכִּים.

לוּ הָיִיתִי מוֹחֶקֶת מִילוֹתֶּיךָ

שֶׁנֶּאֶמְרוּ וְהִדְהֲדוּ  בְּרֹאשִׁי,

הָיִיתָה נַפְשִׁי חוֹתֶמֶת אֶת

פֶּתַח הַדְּמָעוֹת.

לוּ רַק הָיִיתָ פּוֹתֵחַ  צֹהַר

בְלִבֶּךָ.

לוּ רַק הָיִיתָ מֵסִיט מִסְתּוֹר

מאוֹזְנךָ.

הַיָּם הָיָה מַפְסִיק לִגְעֹשׁ,

וְלֹא הָיִיתָה נִשְׁמַעַת אַף

אִוְשָׁה,

וְלָנוּ יְמֵי בְּרֵאשִׁית.

רחלי ג.

8.11