(חלק מן השמות בדויים)
הפרידה מסאם נתנה לי קצת חומר למחשבה, הייתי איתו שנה והוא היה השיא. כל מה שרציתי. עד שהרגשתי שמה שמחבר בינינו הוא הקשר הפיזי וזה הכל. זה בעצם היה שבירה של מה שהתחלתי בו בגיל שש עשרה והסתיים בגיל 22.
אז ככה, אבא שלי נולד כאן בארץ, האבא שלו עבר הרבה בחיים- ברח מגרמניה להולנד ומשם לארצות הברית ובא לכאן להילחם במלחמת 48 ו כאן נולד אבא שלי שהוא היום בן שישים ושתיים. אמא שלי נולדה בקיבוץ בעמק החולה, הורים שלה מפולניה, יעני יש לי אמא פולניה ואבא יקה...
מעניין שעד גיל 36 לאבא שלי לא היה קשר רומנטי עם אף מישהי מהמין השני עד שפגש את אמא שלי שהיום היא בת 60 ואז הייתה בת 34. גם היא סיפור משל עצמו כי היא בת לאמא פולניה...
אבא שלי עבד בהוראה ועדיין עובד בהוראה בתיכון , הוא מורה להיסטוריה ואזרחות שיהיה בריא ואמא פקידה בעיריה. אבא שלי לא מחזיק אוטו ונוסע לעבודה באוטובוס. כדי להבין מי זה אבא שלי דמיינו את האדם הבא:
אדם מרכיב משקפים עבות, חולצת דיאולן ומכנס אלגנט, תיק עור כבד, סנטר כפול ודיבור אלגנט. מדובר בחנאן המקומי, אבל אני אוהבת אותו כי זה אבא שלי. כל הבית שלנו מלא בספרים ובדפים מן המבחנים. אמא שלי גם לא חסר לה, היא לבושה בבגדים שנשארו לה מן הקיבוץ, ככה אני חושבת.
חוץ ממני יש לי אח בן 24 הוא לומד הנדסה והוא הולך בדרך של אבא שלי, בקיצור חנאן בן חנאן.
אנחנו בית חילוני, תומך מר"צ, אבל המרובעות שלנו, של משפחת פלד, מתאימה למאה שערים, מאה שערים חילוני.
גם אני יכולתי לצאת ככה, מכה שלא כתובה בתורה, האמת היא שבגיל יסודי הייתי בסדר, אבל בתיכון שכולם מסתכלים על ההופעה הייתי נראית מצחיק. עד גיל חמש עשרה הייתי לבושה מצחיק. היה לי פה גדול, אבל לא חשבתי על ביגוד מתאים
המזל שלי שהחברות שלי הטובות מורן ומעיין הם הם שנתנו לי את הכיוון.
יום אחד מישהי ירדה עליי כסאח "דניאל את לבושה זוועה, ממש פאר העולם, בחורים יעמדו בתור אצלך..."
"תשתקי" אמרתי לה
"לא אני לא אשתוק יא ילדה מוזנחת..."
בכיתי
הגיעה אליי מורן שהרגישה במה שהיה ואמרה:
"את לא צריכה ללבוש את הבגדים האלה, תראי אותי- אני לבושה ג'ינס הדוק, חולצה אלגנטית וכשאני יוצאת אני לבושה אחרת..."
אחרי כמה שיחות משהו נכנס לראש. היו לי שלוש מאות שקל מתנה מסבתא. הלכתי עם מורן ומעיין ובחרתי לי בגדים, שמלות, מכנסיים קצרים, חולצת בטן ועוד. כשמדדתי את הבגדים עמדה מאחוריי מעיין ואמרה:
"את נראית פיצוץ , חבל על הזמן!"
אחרי כמה ימים עמדה להיערך מסיבת כיתה. לבשתי בבית את הבגדים ועמדתי לצאת. אבא שלי הגיע מהעבודה, ראה אותי הוריד את המשקפיים ואמר:
"זאת לא את, זאת לא את. תורידי את הבגדים ותחליפי למשהו אחר!
התחיל ויכוח, אמרתי לו "זה מה שאני וזה מה שאני אלבש
הניח את התיק על השולחן ונופף באצבע
הלכתי למסיבה בטריקת דלת, מה אני אומר- הייתי מלכת המסיבה, עד שהנערה הזו שירדה עליי נתנה לי מחמאות מפה ועד להודעה חדשה.
הגעתי הבייתה מרוצה, אמא חיכתה לי והעירה לי על הלבוש. שוב ויכוח נוסף עם צעקות אמרתי:
"מעכשיו אלבש יותר גרוע!" והלכתי לחדר"
ובאמת מאותו יום הלכתי כמו שאני הולכת עד היום ובשמחה גדולה.
השלב הבא היה כשמורן ומעיין אמרו שהן נוסעות לעיר לעשות קעקוע, אני הצטרפתי אליהן, מצאנו איזה בחור מבוגר ושיכנענו אותו שיגיד שהוא אח שלנו הגדול ושהוא מאשר לנו לעשות קעקוע. הקעקוען השתכנע איכשהוא ועשה לנו, אני ביקשתי דרקון נחש גדול על הבטן. האמת שזה היה מכאיב, אבל מקסים
חזרתי הבייתה ושוב ויכוחים וצעקות. אח שלי קיבל הלם, אבא שלי עוד יותר ואמא שלי אמרה:
"תחזירי לי את הילדה שהיית לפני כן, לפני שנת 2004
האמת שכל האנטי שלהם הגביר אצלי את האנטי שלי וההמשך הגיע.
3/3/2011
