הַגְּאֻלָּה -הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי/דּוּדִי

בס"ד                                                                                            10.7.2011

הַגְּאֻלָּה -הַיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי/דּוִיד סָמוּכָה דּוּדִי

עָבַרְנוּ אֶת תִּשְׁעָה בְּאָב,

עָבַרְנוּ יָמִים קָשִׁים.

עָבַרְנוּ שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת,

שֶׁל יְמֵי בֵּין הַמְּצָּרִים.

קָרָאנוּ עַל אֲסוֹנוֹת,

לָמַדְנוּ עַל שִׁנְּאָת חִנָּם.

לָמַדְנוּ עַל בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת,

וְעַל אָהֲבָה שֶׁתְּלוֹיָה בַּדָּבָר.

אֶת מָה שֶׁלָּמַדְנוּ בּוֹאוּ לֹא נִשְׁכַּח,

בּוֹאוּ נְשַׁלֵּב יָדַיִם וְנִשָּׂא תְּפִלָּה.

שֶׁכֹּל מָה שֶׁלָּמַדְנוּ לֹא הָיָה לַשָּׁוְא,

נִשָּׂא עֵינֵנוּ אֵל הַגְּאֻלָּה.

תַּחַת הַשִּׂנְאָה נַרְבֶּה אָהֲבָה,

נִתֵּן כָּתֵף נוֹשִׁיט יָד.

נֹאהַב אָהֲבָה שֶׁלֹּא תְּלוֹיָה בַּדָּבָר,

יַחַד נִהְיֶה עַם מְלוֹכָּד

בּוֹאוּ נִתְפַּלֵּל בְּלֵב אוֹהֵב,

כֹּל אֶחָד  מָה שֶׁעוֹלֶה לוֹ בַּלֵּב.

הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ יַחַד תִּתְּלַכֵּד,

תַּבְקִיעַ שֶׁעָרֵי שָׁמַיִם וְאֵת הַגְּאֻלָּה תְּקָרֵב.