אבא שלי כידוע בעל ידע גדול באזרחות, היסטוריה ובעוד כמה תחומים נחמדים של ידע עולמי. באמצע שנות התשעים התקיימה תוכנית (האחרונה של) מקבילית המוחות (התחלתי ולכן אסיים...)
אבא שלי, כשישב בבית, מול הטלוויזיה, התחרה באופן בלתי מצולם בתכנית כשהוא פותר את השאלות... אמא שכנעה אותו לגשת ולהציג מועמדות...
שלח מכתב ואמר שיוכל להתמודד על "מתנדבי מח"ל במלחמת 48" כאילו, אבא שלו בן, בנימין, (עליו השלום) השתתף במלחמה זאת כשהוא בא במיוחד מארה"ב, (אז ככה יש לו רקע אישי וגם חלק מסויים במה שנקרא אסון הנכבה של 48 בה גורשו מאות אלפי פלאחים)
הייתי אז בת 8 ואני זוכרת שהגעתי לתוכנית הראשונה והאמת שזכה אז במקום הראשון וקיבל איזה פרס שאני אפילו לא חושבת אם נשאר אצלנו או לא... בכל אופן צילמו אותי וזה היה כיף לראות את עצמי מצולמת.
אחרי כמה זמן התקשרו אליו מההנהלה שם ואמרו לו שכנראה יש סיכוי שעלה לגמר וגם שאלו איזה נושא הוא בוחר.
התייעץ עם חברים שלו לעבודה ו(מבלי להתייעץ עם אמא) בחר ב"גולדה מאיר- תולדות חייה"
אמר להנהלת התכנית וקבעו לו תאריך לחידון.
אמא שלי התרגזה: "מה בחרת על גולדה מאיר? האישה הזו גרמה לנו לאסון גדול- לאלפים של הרוגים במלחמת יום כיפורים- היא זאת שהתחילה לבנות את ההתנחלויות..."
ואבא: "זה הנושא הכי קל עבורי..."
אמא: "אתה תראה, אתה תראה שלא תצליח, האישה הזו מביאה מזל רע... אין לכם שום דבר משותף!" (חוץ מהפולניות...)
הלך אבא המסכן, ביום החידון המצולם, ישב מול המנחה ונשאל על השאלות. כמה שעות לפני כן התלוויתי אליו כי אח שלי לא רצה להתנתק מהטלוויזיה, מונית הסיעה אותנו עד האולפן, שמה, קרוב לירושלים...
"מה היה כינויה המחתרתי של גולדה בהגנה?"
אבא (בחוסר ביטחון משווע): "מאירה"
המנחה: "זהבית!"
המנחה לא הייתה לו סבלנות כנראה, ואבא מעד בחלק מן השאלות, הרגשתי שאבא לא מרגיש בנוח וקצת מאבד את הביטחון, איי אבא המסכן ואני ילדה בת שמונה, אם לא הייתי יושבת שם בסוף הייתי רצה ומחבקת אותו!
קיבל אבא מקום שלישי מכובד ומכל זה נשארה קלטת. אמא פצחה ב"אמרתי לך!" וגם אני חושבת ככה- אבל זאת הדעה הפוליטית ולא האישית...
אני לא יודעת איך למה ומדוע לאחר ששודרה התכנית אבא אזר כוח ובכל זאת הלך לעבודה (באוטובוס) בטח לא סיפר איך אנשים הסתכלו עליו ברחוב. אלא מה, הרייטינג של התכנית היה כנראה כל כך נמוך, כי ערוץ 2 התפרץ עם כל הרייטינג שלו, אז אף אחד לא הציק לאבא למה זכה מקום שלישי...
עכשיו, בשנת 2005 כשהייתי בת שבע עשרה, שודרה התוכנית "מי רוצה להיות מיליונר". אבא שהתאושש בינתיים מתשע שנים של התאוששות מההלם של ההפסד ב"מקבילית המוחות" נרשם לתוכנית הזו שהוא מצפה לקבל משהו מן הכסף שאולי יעזור (לשפץ את הבית? לנסוע לחו"ל?)
שוב אח שלי לא רצה להגיע בגלל שפחד מהמפקד שלו בצבא. אני נקראתי למשימה, אמא שלי הייתה בעבודה, אבל חצי שעה לפני הנסיעה רצתה לבדוק שהכול בסדר.
התאפרתי ולבשתי מיטב מחלצותיי, אמא הזדעזעה אבל לא אמרה לי כלום... בגלל שלאבא שלי היה חשוב שמישהו יהיה שם.
זה היה בהרצליה. אבא התאפר וכולם נכנסו לאולפן אחרי טעימה של בורקס מצלחת..
היו כמה סיכויים להיכנס לבמה, מתוך עשרים או עשרה מועמדים שישבו מסביב. השאלה הראשונה שנשאלה הייתה שאלות דירוג. בשתי השאלות הראשונות אבא לא הצליח לעלות. הוא היה נראה כמו עציץ נבול. בהפסקה ניגשתי אליו, חיבקתי ונישקתי אותו: "אבא אתה יכול!"
"זאת הבת שלך?" שאל אחד מהמתמודדים, איזה בחור צעיר עם זקן...
אבא שלי הנהן וההוא חייך אליי כשאני מתעלמת. רק השפתון שלי נשאר על הלחי, לקחתי מפית והורדתי לו את השפתון.
השאלה הבאה: "דרגו את היישובים הבאים לפי סדר הקמתם" העלתה את אבא למרומים של הבמה.
המצלמה התמקדה בי, כבת שלו, הרגשתי אותה והבאתי קריצה שובבה.
המזל לא שפר בחלקו (ככה אומרים), הוא נפל בשלבים הראשונים כל גלגלי ההצלה לא עזרו כולל מומחה טלפוני שהיה איזה חבר מהעבודה שאיכזב אותו בשאלה על אייל גולן ואיזה להיט שייך לו...
אבא לא קיבל ואפילו לא גרוש. בירידה מן הבמה אמרתי: "אבא, איך לא יכולת לדעת את השאלה הזו?"
משך בכתפיו ואני חיבקתי אותו ואמרתי: "אתה לא מתייאש, זאת לא אשמתך, לא כולם שומעים את השירים שלו..."
בניגוד למקבילית המוחות שנמצאת בערוץ הכושל ערוץ 1, הפעם לתכנית היה מעט רייטינג וכולם, גם אלה שפגש באוטובוס ירדו עליו בשאלה איך לא ידע על שיר מפורסם של אייל גולן. שזו שאלה מה זה בסיסית. אבל יש לו בת חבל על הזמן...
למרות שאבא נפל, התהילה נפלה בחלקי, המניות שלי בבית הספר עלו והתחלתי לקבל טלפונים בסלולרי מכל מיני כאלה שסתם ביקשו לצאת ממני, כמובן סיננתי שיחות, ואפילו כאלה של ידידים פשוטים שרק רצו לומר שלום...
"למה את סנובית?" שאלו ולא הבינו.
על החשיפה הטלביזיונית שלי, עוד לא דיברתי...
