תִּקְּוָה/דָּוִיד סָמוּכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                             15.8.2011

תִּקְּוָה/דָּוִיד סָמוּכָה דּוּדִי

עֹל מְהַּכְּתֶּפַיִּם הֶסַרְּנּוּ,

רָצוּי אוֹתוֹ לִשְׁכֹּחַ.

מָה "שֶׁעָבַר עֲלַיו הַכֶּלַח",

מֻמְלָץ אוֹתוֹ לִזְנֹחַ.

אֶין צוֹרֶךְ לִסְחֹב,

אֶת שֶׁאֵין בּוֹ שִׁמּוּשׁ.

אָנוּ צְרִיכִים לִצְעֹד,

לְעֵבֶר שִׁנּוּי וְחִדּוּשׁ.

אֶת הַיַּמִּים הַקָּשִׁים,

לְהַשְׁאִיר, אִם אֶפְשָׁר מֵאָחוֹר.

לִחְיוֹת לְאוֹרוֹ שֶׁל הַיּוֹם,

שֶׁהִפְצִיעַ מִלַּיְלָה שָׁחֹר.

נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ עָבָר,

שֶׁעַל פִּיו אָנוּ פּוֹעֲלִים.

אֶת הַלֶּקַח שֶׁלָּמַדְנוּ,

נָהָפוּךְ לְדֶרֶךְ חַיִּים.

נָבִּיט אֶל הֶעָתִיד,

מִבַּעָד לַמַּרְאָה הַוְּרּוֹדָה .

נֵצַפֵּה וּנְקַוֵה לַמָּחָר,

בְּלֵב שֶׁפּוֹעֵם בְּתִקְוָה.