אז עד סיום התיכון היו לי שני חברים, גל ואחר כך פלג שהיה איתי עד סוף התיכון ואפילו למדנו יחד לבגרויות בביולוגיה ובמתמטיקה. אחרי כן הוא נפרד ממני, זו הייתה חברות של קרוב לשנה ולאט לאט הרגשתי איך לא נישאר חברים. בגדול כשביקשתי ממנו עם "יד על הלב" להסביר למה לא יהיה איתי יחד אמר שיש לי דעה על כל דבר, אמנם כיף איתי, אבל לא תמיד צריך להתווכח על דברים קטנים ולפעמים צריך לדעת להחליק הלאה... לא הסכמתי איתו ואמרתי שלפעמים לכל מילה יש משקל...
קצת התבעסתי, בקיץ ההוא החלטתי להיפגש עם ג'ני חברתי מאנגליה באמצע הדרך, ברודוס. ג'ני ואני גדלנו יחד שנה אחת כשהורים שלי נסעו לשליחות חינוכית בלונדון כשהייתי בת שש. זו הייתה תקופה שקולטים בה שפות ואני יודעת אנגלית (בלי עין הרע..) בצורה טובה.
רודוס, רודוס. אהבתי את האווירה של הסיגה – סיגה. הכל זורם כל כך לאט והחופים כל כך יפים והשמש יותר נעימה, לפחות באזור של איקסיה. אנשים מתניידים על טוסטוסים והעיר העתיקה מגניבה ומזכירה את ירושלים העתיקה או את יפו...
רק היורו, היורו מייקר את הכל. אבל השגתי דיל טוב לי ולחברה שלי לארבעה ימים.
הלילות היו משגעים, בלילה הראשון ישבנו בפאב אני וג'ני ושתינו ג'ין עם סודה, נכנס נער ישראלי יחד עם חבר שלו, שניהם עם קרחת שעשו לפני שבאו לכאן (חבל), הם נראו סוף י"א או משהו כזה, ושמעו אותנו מדברות באנגלית, שמעתי אותם אומרים:
"איזה כוסיות..."
החלטתי למתוח אותם וחייכתי אליהם, אחד מהם קלט את הרמז והתיישב לידי כשהוא קורץ לחבר שלו. באנגלית רצוצה אמר שקוראים לו אלון והוא מירושלים והוא כאן לשבוע. לא שיקרתי כשאמרתי שקוראים לי דניאל (במבטא אנגלי כזה) הרי דניאל יכול להיות גם שם בינלאומי. הוספתי שאני מאנגליה ולחשתי באוזן של ג'ני שתשתף איתי פעולה.
DO YOU LIKE GO TO TOALET אמרתי לו
הוא הינהן בהתלהבות אבל לפני כן עשה משהו שעיצבן אותי, הוא קרא לחבר שלו בעברית:
"הלו מוטי, תראה השבדיות האלה נותנות בקלות, רק תחייך אליהן והן ימצצו לך!"
נכנסנו לשירותים, סגרתי את הדלת, הוא התחיל להוריד את החגורה ואני מחייכת ומעלה את החולצה כלפי מעלה...
"מה אתה חושב, שאני פראיירית?" אמרתי,
הוא הסמיק כמו עגבניה, איזה עגבניה, סלק. החטפתי לו סטירת לחי אדירה ויצאתי מן השירותים, קראתי לג'ני וכשעברנו ליד הנער השני אמרתי לו: "לך חפש מי ינענע אותך!"
עד כאן הסיפור הדימיוני (שהמצאתי בזה הרגע), אז ככה שגם אתכם מתחתי...
הלילות היו משגעים, בלילה הראשון ישבנו בפאב ריק למחצה, אני וג'ני ושתינו ג'ין עם סודה. נכנס איש נמוך, שזוף פחד עם קרחת, עגיל ומשקפי שמש, שרשרת על הצוואר. הזמין וודקה עם אוכמניות. נראה כמו בן חמישים עד שישים.
המלצר קירב אליי וודקה תפוזים, הופתעתי. לא הזמנתי אחת כזו ואמר שזה מהאיש שיושב בקצה השני של הבר. אמרתי לג'ני שאני הולכת, התקדמתי אליו. באנגלית די טובה ובמבטא ישראלי הוא שאל מאיפה אני. ובעברית אמרתי שאני מהשרון...
קוראים לי מיקי, אמר ואני מאשדוד, אני ימאי, אמר וסיפר על זה שהוא עובד באוניה בקוים של מנו ספנות. איזה סיפורים היו לו. ישבתי מרותקת וזרמנו. ג'ני הבינה והלכה למלון. האיש הזה היה מקסים, הוא אמר שהעיניים שלי מביעות איזה שהוא משהו שלא בא לידי מיצוי...
בת כמה את? הוא שאל ואני אמרתי שאני בת שמונה עשרה. הוא אמר 57 גרוש פלוס.
ההמשך היה טבעי, הזמנו מונית. עליתי אליו "לקפה" והזדיינו במלון שבו היה, רוב הלילה. וגם חלק מהיום, ואחר כך בלילה שאחרי. אמנם מבוגר מבוגר אבל כמו תותח.
לא רציתי לקלקל את הבילוי עם ג'ני ואחרי הלילה השני ביקשתי ממנו טלפון בארץ. הוא נתן בשמחה.
כשחזרתי לארץ הגעתי אליו לשישיבת, הבילוי היה נהדר כרגיל עם אדם מרתק מהסוג שלו. במוצאי שבת דפק מישהו על הדלת, אני הייתי לבד כי הוא הלך לקנות סיגריות. פתחתי את הדלת עמדה מישהי בגילי
"היי, אההה. מיקי נמצא?" אמרה
"מי את? שאלתי
"אני הבת שלו, קארין... את בטח החברה החדשה שלו..."
ואי ואי, אני החברה של מיקי ובגיל של הבת שלו... מי היה מאמין. מזל שזה לא נמשך הרבה.
