יצירות אחרונות
בלי פרטיות לא פיקניק (2 תגובות)
דני זכריה /שירים -25/11/2024 06:35
לִרְצוֹת יוֹתֵר (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/11/2024 04:46
מדמיינך (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -24/11/2024 21:37
מילים במעופן (5 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -24/11/2024 18:01
החיים הטובים (2 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -24/11/2024 17:22
הָיֹה הָיוּ פַּעַם ... (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -24/11/2024 15:11
Condensation (3 תגובות)
סבסטיאן /שירים -24/11/2024 14:41
בְּשַׁבָּת בְּצָהֳרַיִם נִרְדַּמְתִּי וְחָלַמְתִּי חֲלוֹם (5 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -24/11/2024 10:24
בזיעת פועלם יביאו השלום (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -24/11/2024 06:35
סיפורים
השותפה (דימיוני)הפעם סיפור דימיוני לגמרי
בבוקר הם מצאו אותה ערומה וירוייה, בחדר שלה שהיה מלא בדם, קונדום קרוע העיד על יחסי מין שקיימה, אולי ברצון אולי בכפייה, מי יודע. המשטרה הגיעה למקום על ידי השכנה הזקנה והמסויידת ששמעה את הרעש המחריד ונכנסה. היא הספיקה לשמוע חרחורי גסיסה מן השותפה שלי. הגעתי רק מאוחר יותר בגלל שהייתי שישבת אצל הורים שלי. הייתי בשוק כשנודע לי על הרצח ל שותפתי נועה בת ה-22. המשטרה הזמינה אותי לחקירה במטה שלהם, אמרתי שהייתי שותפה של נועה במשך חצי שנה ובסך הכול היינו חברות טובות ויצאנו לבלות ביחד בפאבים ובמועדוני הלילה שכל העיר הזאת, תל אביב, מלאה בהם. שאלו אותי אם הכרתי חברים שלה או שהיה לה חבר קבוע ועניתי שהייתה טיפוס של סטוצים ולא של יחסים מחייבים, הרבה גברים ביקרו אצלנו. לא, לא היה לה עבר פלילי ובסך הכול בחורה טובה מבית טוב, לומדת עיצוב גרפי, רק אוהבת סטוצים, כמוני. החוקר הרים את עיניו והביט בי מבט רב משמעות. בסיום החקירה הוא נפרד ממני בלחיצת יד והוסיף שאם אני ימצא מידע חדש אז כמובן שאני יגיד להם. אחרי רצח כזה לא יכולתי להישאר בדירה, נועה המסכנה, הכל הזכיר אותה. וגם בעל הבית הציני רצה לצבוע את הדירה וקצת לשפץ אותה בכדי שיוכל למכור אותה. אז ככה שארזתי את החפצים והתכוננתי לצאת. השכנה מהקומה למעלה, הזאת ששמעה את היריות ומצאה את נועה נכנסה לדירה בצעד מאוד איטי, היא ראתה אותי והפנים שלה היו פנים של בקשה. מן עיניים מבקשות כאלה ממרום שמונים השנים שלה ומעומק האלצהיימר. "לא אמרתי למשטרה, כי שכחתי, אבל אני אומרת לך. נועה דיברה אליי לפני שמתה, היא אמרה, היא אמרה לי.." "מה היא אמרה?" "היא אמרה שהיה שם חתול... כן חתול..." "חתול?" "חתול כחול!" אוי, דמיונות של אישה זקנה חולת אלצהיימר, למה לא אמרה למשטרה, איזה נאחס!" פסלתי את הסיפור, חתול כחול או לא חתול כחול ובאותו היום התמזל המזל ובלוח האינטרנט מצאתי דירה לא רחוקה באזור פלורנטין, מעל פאב חביב. את קובי הכרתי בפאב לאחר כמה ימים, הוא היה חמוד, גילגלנו שיחה על הא ודא, שיערו מתולתל וזיפים בני יום, שהחיכוך של היד שלי בהם השאיר הרגשה של נייר זכוכית, כן, היה בא לי ללטף את הפנים שלו. העיניים שלו זזו מצד אל צד. "מה?" אמרתי שהרגשתי בזה "לא בא לי יחסים מחייבים" אמר בגילוי לב, "אני פרפר" "לא תרצה חברות ארוכת טווח?" "לא בקטע..." נעשה כבד. התאורה הייתה חלשה, המשקה והשיחה הנעימה שקלחה בינינו הובילה ל"תעלה אליי לקפה". גם אני טיפוס של סטוצים ואחרי הפאב, בערך בשעה שלוש בלילה עלינו אליי ל"קפה". הזיון היה מהיר ובחושך, בקושי טעמתי ממנו, שנינו צנחנו על המיטה באפיסת כוחות. בבוקר התעוררתי ראשונה, הספקתי ללבוש רק חולצה. קובי פקח עין ועוד עין וראה את הישבן שלי
"אחחח איזה ישבן, של מזדיינות!"
"שוביניסט... תירגע. בינתיים אכין לך קפה, כמה סוכר?" שאלתי
קובי קם, הבטתי בו, מוכנה לחיבוק מצידו,אך מה שראיתי הדהים אותי.
באזור החלציים, סמוך לאיברו הרפוי היה קעקוע גדול של חתול כחול. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |