החבר הרביעי, אחרי כל השלושה שמיקי הימאי היה האחרון: במקרה ההוא ישבתי באוטובוס בדרך לסבתא בצפון, שם בקיבוץ. זה קרה אחרי מחמת לבנון השנייה: הקיץ הזה חזרתי מרודוס והספקתי להיפרד ממיקי הימאי שהיה טוב במיטה אבל היה תרח בשבילי.
בתחנה בעפולה עלה בחור חנאן, דתי, כל הסטיגמות שלי על דתיים התמצו בו, מה זה אומר- חולצה כמו של אבא שלי דיאולן משובצת, משקפיים, שיער קצוץ וציציות משתלשלות לו מהחולצה. הוא קרא איזה ספר שלא ירדתי לטיב שלו.
טוב, עבר בין המושבים שלא מצא מושב פנוי התיישב לידי, ואני הרגשתי שלא כל כך היה לו נוח: מתוך המכנסיים הקצרות הציצו השוקיים החשופות והשזופות שלי שנחו על המושב שלפניי, נעלי הפלטפורמה שלי, גופיה הראתה מה שצריך להראות והקעקוע הציץ מהבטן כאילו רוצה לומר "שלום, אני הנחש דרקון של דניאל" בנוסף לזה לעסתי מסטיק ברעשים מוזרים.
"ססס. סליחה איזה ספר אתה קורא?" הסתקרנתי לשאול כשאני רוכנת לכיוון הספר.
"זה ספר המספיק" קצת נרתע.
"אני לועסת מסטיק ואתה יש לך מספיק..." צחקתי
חייך חיוך דק והמשיך לקרוא
"סליחה, על מה מספר הספר? זאת תורה?"
אמר שזה ספר שכתב הבן של הרמב"ם ושמספר על מוסר יהודי במצרים המוסלמית.
גילגלנו שיחה, הסתבר שקוראים לו נריה והוא גר ברמת גן ונוסע לבקר חבר שלו בישיבת ההסדר בקרית שמונה ושהוא התחיל ישיבה כזאת ברמת גן שאלתי איזה ספרים הוא עוד קורא. אמר שהוא קורא תורה וגמרא וגם היסטוריה יהודית.
"אתה יודע שאבא שלי מורה להיסטוריה? הוא תמיד שמח לדבר על זה וגם הדביק אותי בהיסטוריה ובזכותו אני גם קוראת אנגלית על הכיפק!"
"משפחה טובה" הוא אמר ונראה לי ששמח על זה שלפחות אני לא מדברת כמו פרחה.
"אתה תשרת בצבא?"
אמר שישרת, לפי החוק של ההסדר ושאל אם אני משרתת או עושה שירות לאומי
"אני קיבלתי פטור" אמרתי ושאל למה ואמרתי שזה מטעמי מצפון כי אני נגד מה שקורה עם הדיכוי של הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה.
התחיל בינינו ויכוח פוליטי, אבל זה לא היה ויכוח של אדם מהרחוב אלא ויכוח על רמה שבא מתוך ידע ואנשים כאלה אני מכבדת מאוד כי הם יודעים לדבר ויש להם תרבות דיבור וכן, זה כיף.
הבחור מצא חן בעיני, הנריה הזה.
עד שהגעתי לצומת שבה הייתי צריכה לרדת וללכת לקיבוץ של סבתא הזמן עבר בכיף, זאת הייתה ממש זרימה שחבל על הזמן. הנה בחור שלא מעניין אותו רק פאבים, זיונים, ים, כדורגל או בנות אלא ידע ודעת. כי באותה תקופה די היה נמאס לי מכל הבחורים בפאבים שרק חיפשו להכניס אותי למיטה.
"טוב אני צריכה לרדת" אמרתי והושטתי את היד ללחוץ לו
הוא עשה מחווה של "שלום" אבל לא לחץ לי את היד "מצטער, אני שומר נגיעה" הוא אמר.
"אפשר לשמור על קשר?" שאלתי.
עשה בראש כן והחלפנו מספרי פלאפון.
סיפרתי לחברות שלי על הבחור הדתי שפגשתי באוטובוס הן אמרו- מה את רוצה לצאת עם דוס? הוא יודע בכלל מי את? את רוצה לחזור בתשובה? הוא יחזיר אותך, תיזהרי.
אמרתי- הבחור הזה מקסים, אינטליגנט, הייתי רוצה להכיר אותו יותר וכן, לא אתנגד לצאת איתו. אם יצאתי עם אחד שיכול להיות אבא שלי, למה שלא אנסה אדם חכם?
ואמא שלי אמרה- מה מצאת לך עם כל החברים המוזרים שלך, גם חבר דתי. יש לו מושג עם מי הוא מתעסק?..."
אבא שלי אמר שמבחינה דתית זה יהיה קשה אבל בחור אינטליגנט נשמע דבר טוב.
דיברתי עם נריה ובאמת הסכים לצאת לקפה כשר ברמת גן. הוספתי רק שאני לא אשתנה מבחינת ביגוד והופעה, והוא הוסיף שלא ישתנה מבחינת שמירה על נגיעה ודת. זה היה הסטטוס קוו.
הפגישות בינינו היו מרתקות כשאנחנו מדברים על כל הנושאים שבעולם וגם מתווכחים בצורה תרבותית, איפה יש עוד אנשים כאלה? מאיפה מייצרים אותם? אחרי שישה פגישות הפכנו כבר לחברים בצורה רשמית, הידלקות הדדית למרות שהוא ייצג כל מה שלא האמנתי בו, רק מה, הוא לא רצה שניפגש באזור הישיבה שבה הוא למד ואני הסכמתי.
אבל תוך כדי הציק לי שזו חברות בלי סקס, התרגלתי שאחרי פגישה שניים או שלושה אני נכנסת למיטה וכאן לא היה את זה.
שאלתי אותו גם אם הוא נבוך שהוא יושב מולי כשאני לבושה ככה, חשמל אדיר זורם בינינו ואנחנו לא נוגעים אחד בשני. אמרתי שרק אם ירצה שיגיד ואני מוכנה. צחק ואמר שיש לו כאן פיתוי גדול אבל הוא נעול על מה שהוא מאמין בו.
לא הבנתי- מה, אני דוחה אותו? ושאלתי אותו על זה והוא אמר שהוא מאמין שחברות צריכה לבוא קודם כל דרך הנשמה והרוחניות ואחר כך, אחרי החתונה לממש את החברות בצורה פיזית וככה שני החצאים יתמזגו.
השלב הבא היה שהוא הזמין אותי לשבת, אמא שלו שמעה שיש לו חברה והזמינה אותי שבת. קצת נבוכתי מאיך יקבלו אותי. הייתי לי שמלה צנועה ואותה לבשתי, הורדתי קצת עגילים "לא צנועים" והגעתי לשבת אצלו באחת השכונות של גבול רמת גן בני ברק.
נכנסתי וקיבלו אותי יפה, שמו אותי בחדר של אחותו הגדולה שלא נמצאת כרגע. (רציתי להיות איתו) אהבתי את הזמירות שבת, את האווירה של הביחד, את הדבר תורה שנריה נתן, הייתה רק פשלה אחת שהדלקתי אור בחדר שנתנו לי, אבל מה לעשות, לא יודעת כלום ולא מתמצאת. אחרי הכול זאת היתה שבת נחמדה, אמנם היתי במצור אבל האוירה היתה מקסימה. הלואי שהיתי מעבירה אותה לבית של הורים שלי שכל אחד עסוק בענין שלו ובקושי מציצים מהחדר ואם אוכלים משהו לשבת זה משהו שחומם במיקרו.
זה היה אחרי החגים שהזמנתי אותו אליי הבייתה, אמר "לא בשבת" שיכנעתי אותו שאומנם אצלי בבית לא אוכלים כשר בכלל אבל נאכל ארוחות בכלים חד פעמיים ונביא קייטרינג "בשבילך במיוחד!"
הסכים הבחור.
הורים שלי לא היו באותה שבת והיו אמורים לחזור קצת לפני מוצאי שבת, קניתי קיטרינג וגם מצאתי בית כנסת ליד הבית שיהיה בנוסח אשכנזי ומצאתי מקום שישן יחד עם אח שלי (שכנעתי אותו)
אמא שלי שמעה שאני הולכת להביא את החבר והתלוננה כרגיל, אבא שלי שמח שאדם אינטליגנט נכנס אלינו לבית.
צלצול בדלת, נריה בפתח עם תיק, אני בצעדים של ריקוד פותחת לו את הדלת ומברכת אותו ב"ברוך הבא" מראה לו את האוכל שקניתי ואת הכלים החד פעמיים ושואלת אם הוא מבסוט.
"עשר!" הוא אומר ואחרי כן הראיתי לו את החדר ואמרתי שבשבת אני לא יראה טלוויזיה.
טוב, עד כאן היה בסדר, וביום שישי גם עשה קידוש. אח שלי הרגיש ש"יפריע" ואמר שילך לחבר שלו והלך.
בלילה ישבתי בחדר במה שאני רגילה לישון בו: חוטיני וחזייה, עישנתי סיגריה והדלקתי מוזיקה בפול ווליום.
דפיקה בדלת. נריה.
"דניאל אני... אני מצטער... זה מפריע לי"
הנמכתי את המוזיקה והזמנתי אותו לשבת. גם כיביתי את הסיגריה
"טוב, רק...." הוא השאיר את הדלת פתוחה.
קצת נבוך לראות אותי ככה, הנחתי עליי שמיכה ושוחחנו שיחה מעניינת שנמשכה אל תוך הלילה.
בבוקר שוב תאקל, קם נריה ללכת לבית כנסת ואני אחרי מקלחת ולא סגרתי את הדלת ובדיוק יצאתי מהמקלחת והוא פתח את הדלת וראה אותי וכיסה על הפה שלו וסגר את הדלת כשהוא אומר "סליחה"
אני צחקתי.
הלך לבית כנסת, חזר ועשה קידוש נוסף, הכנתי גלידה וישבתי על הספה
"אני מצטער על זה שנכנסתי בלי לדפוק" הוא אמר
"אז מה? לא ראית בחורה ערומה?, צחקתי
"את אחיינית שלי התינוקת דווקא כן.." אמר ושנינו צחקנו.
הלכנו לטייל קצת בפארק והורים שלי הגיעו קצת אחרי הצהריים. אמא שלי שאלה כמה שאלות מנומסות ואבא שלי דיבר איתו, הם ישבו ודיברו די הרבה זמן והתחילו מהרמב"ם ועד תולדות החסידות, איי, עד שהרגשתי שאבא שלי גונב לי אותו...
מאז אותה שבת ירדה העוצמה של היחסים ביני לבין נריה עד שאמר שהוא לא יכול יותר, ושהצניעות זה קטע מאוד מהותי, המתח הבלתי פוסק הזה, האיסור נגיעה והשונות בינינו, הוא לא יכול לעשות לי את זה. זה היה מצער אבל הבנתי אותו כמו שהבין אותי. אבא שלי הצטער ומידי פעם דיבר איתו טלפונית.
ואז הבנתי- התאהבתי בדמות שהזכירה את אבא שלי- חכם, אינטלגנט וחנון.
