שלום רב לקוראי הספר! בסיפור זה יסופר על מייגן
ספרקין,(היא בת 15) ילדה עם שער ארוך וחום, עיניים חומות, פנים חמודות. היא רזה
ויפה מאוד. התחביבים של מייגן הם: לצייר, לרקוד, ולנגן בגיטרה. להוריה של מייגן
קוראים טום ובטי. טום הוא איש גבוה עם שיער בלונדיני, ועיניים כחולות. בטי, אישה
רזה וגבוה עם שיער חום ועיניים ירוקות. למייגן יש שני אחים, אחד, האח הבכור, שמו
ג'יימס, הוא בן 17 גבוה, שיער בלונדיני ועיניים כחולות. אחותה הקטנה של מייגן,
ג'סיקה, בת 11, היא גבוה עם שיער חום שטני, עיניים ירוקות. הסיפור מתחיל בחלומה של
מייגן, חלום מקסים עם הרים, ושדות ירוקים, עד ש... "מגי! צריך לקום יש היום בית-ספר,
שחכת?" שאלה בטי. "אמא!
אמרתי לך אתמול! אני יכולה לקום לבד! אני לא צריכה שתצעקי לי באוזן!"
אמרה מייגן במחאה. "אבל חמודה שלי, את אף-פעם לא מתעוררת לבד!" אמרה
ויצאה מן החדר. מייגן שמעה אותה צועקת על ג'יימס:"ג'יימי! קום חמוד! יש
בית-ספר היום!". מייגן יצאה מהמיטה, התלבשה, הסתרקה, צחצחה את שיניה וירדה לארוחת
הבוקר. בארוחת הבוקר אכלו בני המשפחה דייסה ושוקו חם, ואז לבשו מייגן, ג'סיקה
וג'יימס את המעילים ושמו את התיקים על הגב. ליפני שיצאו מהבית להסעה, אמרה
בטי:"תהנו מתוקים שלי! ניפגש באחת! וג'סיקה, תזכרי, במבחן למתמטיקה, את יכולה
לעשות 8 כפול 5, ולא כפול 4! ככה יהיה לך יותר קל!". הילדים רצו להסעה, וממש
כמעט פיספסו אותה. בהסעה שאלה את מייגן ג'יני, ילדה נמוכה עם שיער בלונדיני
ועיניים תכולות(שהיא גם הייתה חברה מאוד טובה של מייגן) אם מייגן רוצה לשבת לידה. מייגן ענתה בחיוב. "את
יודעת," אמרה ג'יני. "אני חושבת שג'ון דלוק עליך! ראית איך שהוא מסתכל
עלייך?" שאלה ג'יני. ג'ון היה ילד נחמד ומצחיק, עם שיער חום ועיניים בצבע דבש,
ואם לומר את האמת, מייגן די חיבבה אותו, אז כשאמרה ג'יני את דבריה, מייגן הסמיקה
מעט. כשהיגעו לבית הספר, ראתה מייגן את סטייסי, ילדה עם שיער בצבע שחור בהיר,
עיניים חומות (חברתה הטובה ביותר של מייגן) יושבת לבדה בחצר בית הספר. מייגן ניגשה
אליה ושאלה:"היי סטייס, מה קורה? את ניראת לי קצת עצובה..." סטייסי עשתה
פרצוף מבולבל, ואמרה:"הכל בסדר מגי! מה איתך?" "אני בסדר..."
אמרה מייגן. סטייסי קמה, והשתיים התחבקו. כאשר הפעמון צילצל, ניכנסו סטייסי ומייגן
לכיתה. השיעור היה שיעור אמנות, והוא עבר בהרבה כיף. המורה שלהם לאמנות, פרופסור
וקטור נתן להם עבודה מאוד משעשעת, הם היו צריכים להכין מנייר טואלט מגדל. הוא חילק
את הכיתה לזוגות (לשמחתה של מייגן היא הייתה בת זוגתו של ג'ון) וביקש שכל זוג יכין
מלא מלא פיסות נייר טואלט, כאשר לכל אחד מבני הזוג יד אחת קשורה מאחורי הגב. מייגן
וג'ון היו צוות לא רע, והם היו הראשונים בכיתה שגמרו את השלב הראשון. בשלב השני הם
היו צריכים להעמיד את פיסות נייר הטואלט כמגדל, עבודה לא פשוטה כאשר יד אחת קשורה. בהפסקה הגדולה, מייגן הוציאה את הסנדוויץ' שבטי
הכינה לה, מלפפונים ועגבניות, ומעל זעתר ואכלה בהנאה גלויה. ג'ון ניגש ליד שולחנה
של מייגן ומרוב הפתעה, מייגן נשכה את לשונה במקום הכריך. "אווץ'!" היא
אמרה. "אממ... הכל בסדר?" שאל
ג'ון. " כן..." אמרה מייגן והסמיקה. "אממ.. רצית משהו?" שאלה
מייגן בביישנות. "האמת שכן.." אמר
ג'ון. "רציתי להגיד שהיינו צוות נהדר בשיעור אמנות" אבל מייגן לא
השתכנעה. בטוח יש לו משהו אחר להגיד... חשבה מייגן. אין סיכוי שרק בשביל להגיד לי שהיינו צוות נהדר
הוא ניגש אלי.... כמובן שהיא צדקה.אחרי 20 שניות שהוא רק התבונן בה,
אמר:"את.. את רוצה להיות איתי בהפסקה?" הוא שאל במהירות, כאילו שאם לא
היה אומר את זה מהר, הוא לא היה מעז. אם מקודם הסמיקה מייגן, הרי שעכשיו לחייה ממש
בערו. לבסוף, אחרי מספר שניות, אמרה מייגן:"אני חושבת שכן..." נראה
כאילו ג'ון התאפק מלחייך חיוך ענק. הם יצאו מן הכיתה אל החצר, שניהם נבוכים
ואדומים כעגבנייה. "רוצה לשחק כדורסל?" שאל ג'ון. מייגן הייתה ידועה
בכיתה כשחקנית הכדורסל מוצלחת ביותר. לכן
ענתה:"אוקיי." ושניהם התקדמו אל עבר מגרש הכדורסל. בפינה השמאלית של
המגרש היו מונחים כדורים שונים למיניהם. ג'ון לקח כדורסל והם התחילו במשחק.
בצילצול התוצאה הסופית הייתה: 24- 2 למייגן.
ג'ון המובס לחץ את
ידה של מייגן ואמר:"את משחקת פשוט מעולה!" "תודה... גם אתה משחק
טוב!" אמרה. "לא טוב כמוך" אמר וגרם למייגן כל-כך להסמיק עד שכאשר
יונתן,( ידיד של מייגן) ילד עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות הידוע בהיותו ציני חלף על פניה, הוא שאל:"מרחת עגבנייה על
הפרצוף שלך?" "ברור שלא!" אמרה מייגן במחאה. בסוף היום המהנה הזה,
הלכה מייגן לכיתה של ג'סיקה וחיכתה שתצא מן הכיתה. כאשר ג'סיקה יצאה, הלכו שתייהן
אל מקום המפגש שלהם עם ג'יימס, ליד הספסל שבסוף רחוב צ'וראל ג'יגבנג. ג'יימס כבר
היה שם. "כמה זמן לקח לכן!" אמר בעצבנות. "הייתי צריכה לסדר משהו
בתיק, בסדר?" אמרה ג'סיקה. היום זה היה היום בו ג'סיקה ג'יימס ומייגן הולכים
הביתה ברגל. כעבור חצי שעה של הליכה, השלושה הגיעו לרחוב שלהם. כאשר התקרבו אל
הבית הבחינה מייגן בדבר מוזר: סביב ביתם היו מלא מכוניות צבאיות, ואפילו ניידת
משטרה אחת. "מה קורה כאן? מה זה כל המכוניות האלה?" שאלה מייגן, אבל
לאף-אחד לא הייתה תשובה. ג'יימס הסתכל בסקרנות על הבית, וג'סיקה הסתכלה פעורת פה. הם
פתחו את דלת הבית, ומה שהם ראו היה מזעזע- בתוך הבית עמדו הרבה מאוד אנשים, כולם
עם מדים של צבא, חוץ משני אנשים שלבשו את מדי המשטרה. בטי בכתה, משהו כל כך נדיר
וכל כך מוזר, שג'סיקה ג'יימס ומייגן כבר
בטוחים לגמרי שקרה משהו רציני. טום עמד ליד המדרגות לקומה השנייה, ונראה אומלל אך
מרוצה. כשהילדים נכנסו כולם הפסיקו לדבר והביטו בהם. נראה שאף-אחד לא העז לומר
דבר. לבסוף אזר ג'יימס אומץ, ושאל:"אפשר לשאול מה קורה כאן?" אחד
מהאנשים עם מדי הצבא ענה לו:"יש מלחמה בפתח, הצרפתים תוקפים אותנו."
"ומה זה קשור אלינו?" שאל ג'יימס וכשאמר 'אלינו' התכוון אל המשפחה. כמה
מאנשי הצבא חייכו בצחוק, אבל ניראה שלא העזו ליצחוק. נראה שהאיש עם מדי הצבא הבין
את דבריו של ג'יימס, שהתכוון למשפחה כשאמר אלינו, בגלל שהוא אמר:"אנחנו
חייבים לאסוף כמה שיותר אנשים שילחמו איתנו, אנחנו עוברים רחוב רחוב ואוספים גברים
למלחמה," "אתם לוקחים את אבא?"
ג'סיקה לא יכלה להתאפק ושאלה. "נראה שכן." אמר האיש עם מדי הצבא
בחוסר רגישות. ג'סיקה נראתה על סף בכי. "אתם לא יכולים!" אמרה מייגן,
ודמעות התחילו לזלוג מעיניה. "זה לא תלוי בנו, אנחנו מקבלים פקודות, ואנחנו
חייבים לבצע אותם!" אמר איש עם מדי משטרה גם הוא בחוסר רגישות. עכשיו מייגן בטי וג'סיקה בכו בכי
מר, ואפילו בעינו של ג'יימס הופיעה דמעה. הם לא יכלו לעשות כלום. אנשי הצבא נתנו
לטום מדי צבא וביקשו ממנו ללכת להתלבש.
אחרי שטום התלבש, הובילו אותו אנשי הצבא מחוץ לבית. בחצר ניגש טום לילדיו ואחד אחד
נישק אותם. "אני אחזור, בסך הכל זה למען ארצנו," הוא אמר."אני
מבטיח." ואז ניגש אל בטי נישק גם אותה ואמר:"טפלי בילדים כשלא אהיה. אני
אוהב אתכם!" אמר לכול בני המשפחה. "גם אנחנו אותך אבא..." אמרו.
טום עלה על אחד הג'יפים הצבאיים, והג'יפ החל לנסוע. הוא נופף בידו לעבר ילדיו
ואשתו ונעלם מאחורי כל שאר הג'יפים וניידת המשטרה. אז זהו זה, חשבה מייגן. אבא הלך ואין לי מושג עם הוא יחזור... אותן מחשבות עברו בראשם של ג'סיקה, ג'יימס ובטי. ביום למחרת, בבית-הספר התברר שלכל הכיתה באו
לקחת את האבות, ביגלל זה השיעור היה שיעור
תמיכה והבנה במקום שיעור מתמטיקה. בהפסקה
ניגש ג'ון למייגן. "זה נורא לא?" שאל. "כן... איך הם יכולים לקחת
לנו את את האבות שלנו?!" אמרה ופרצה בבכי. יונתן שראה את כל מה שקרה, ניגש אל
שניהם ושאל:"רוצים היום לבוא אלי, שניכם?" "אני חושבת שכן..."
אמרה מייגן מוחאת דמעה. "אני גם יכול.." אמר ג'ון. בסוף הלימודים, באה
אמו של יונתן לאסוף את הילדים. כשהגעו לביתו של יונתן, שאלה אמו של יונתן אם הם
רוצים תה ועוגיות. השלושה ענו בחיוב. לאחר שאכלו ושתו, עלו הילדים לחדרו של יונתן.
"נו, מה אתם חושבים?" שאל. "אנחנו חושבים מה?" שאל ג'ון.
"מה אתם חושבים על המלחמה!" אמר יונתן ברוגז קל. "אני חושבת שהם
מגזימים," אמרה מייגן. "יש להם מספיק אנשים בצבא, הם לא צריכים לאסוף
עוד אנשים! בעיקר לא את האבות שלנו!" אמרה, ופרצה בבכי. הבנים לא ידעו מה
לעשות. לבסוף, קם ג'ון ניגש למייגן וליטף את כתפיה. מייגן לא נרגעה. "הם לא
יכולים..." מלמלה כל כמה דקות משפטים כגונם. אחרי 10 דקות, החליט ג'ון שהצורה
בה הוא מנחם את מייגן לא ראויה. על כן, לאט לאט ובשקט, ג'ון החל מחבק את מייגן
בעדינות. מייגן סובבה את ראשה, ו... ג'ון ומייגן התנשקו. זה בהחלט הרגיעה את מייגן
והיא הפסיקה לבכות. חיוך גדול החל מופיע על פניו של יונתן. "ידעתי!"
אמר. "ידעתי שיהיה משהו בינכם! איזה זוג אוהבים..." אמר בנימת צחוק.
מייגן וג'ון הסמיקו. כאשר המשיכו בשיחתם, למה הצרפתים תוקפים אותם, מייגן וג'ון
הגניבו מדי פעם חיוכים נבוכים. הוא כל-כך מתוק... חשבה מייגן, עכשיו כבר
הייתה בטוחה שהיא לא סתם מחבבת את ג'ון, עכשיו היא מאוהבת בו קשות. בשעה 7 בערב,
אמר יונתן:"רוצים להתקשר להורים שלכם, לשאול אותם אם אתם יכולים לישון
אצלי?" מייגן וג'ון הסכימו, אם כי מייגן עם סומק קל, בכל זאת לישון אצל בן לא
היה משהו יותר מדי ידוע עם הבן הזה הוא לא החבר שלך. בתחילה
ג'ון התקשר, הוריו הסכימו, ולאחר מכן מייגן התקשרה, אבל לפני כן בקשה מהבנים
בנימוס אם זה יהיה בסדר שהיא תנהל את השיחה בפרטיות. הבנים הסכימו. ג'סיקה
היא זאת שענתה לטלאפון. "הלו?" שאלה. "היי ג'סי, אפשר את
אמא?" "כן..." אמרה ג'סיקה. "אמא!" שמעה מייגן את ג'סיקה
צועקת. כאשר הגיעה בטי לטלאפון, ומייגן שאלה אותה את שאלתה, בטי כלל לא אהבה את
הרעיון. "מתוקה, זה יום אחרי שאבא הלך, את בטוחה שאת לא רוצה להיות בבית, עם
התמיכה של המשפחה?" שאלה בטי. "אני בטוחה אמא." אמרה מייגן.
"טוב מגי חמודה, אם זה מה שאת רוצה..." אמרה בטי. "היא מסכימה!" אמרה מייגן.
"יופי!" אמר יונתן. "רגע!" אמר ג'ון. "מחר בכלל יש
בית-ספר?" שאל. "אוי! אתה צודק! היום נתנו לנו שלושה ימים חופש בגלל
המלחמה! איך שכחנו!" אמרה מייגן. "מצוין!" אמר יונתן. "תוכלו
מחר להישאר אצלי עד מאוחר!". בשעה 8 וחצי נכנס יונתן למקלחת, אחריו נכנס
ג'ון למקלחת, ולבסוף נכנסה מייגן. לאחר שמייגן יצאה מן המקלחת, יונתן
אמר:"אממ.. חבר'ה... יש בעיה קטנה,
יש לי אומנם מיטה שנפתחת לעוד מיטה, אבל אתם יודעים... אנחנו שלושה...."
אחרי כמה רגעים של הבנה חיוך הפציע על
פניו של יונתן. "מה? מה אתה מחייך ככה?" שאל ג'ון. "הבעיה נפתרה!
אני אשן במיטה שלי ואתם תשנו ביחד במיטה השנייה." "לא!"
אמרה מייגן בכעס."דבר ראשון לא, דבר שני גם היינו רוצים, המיטה קטנה
מדי!" "לא נכון! היא לא קטנה מדי!" אמר יונתן ופתח את המיטה. הוא צדק,
המיטה הייתה כמו מיטה זוגית ובהחלט היה בה מקום לשני ילדים בני 15. "נו טוב,
בסדר," אמרה מייגן. "זה בסדר לך ג'וני?" שאלה. "חה! קראת לו ג'וני?"
שאל יונתן בגיחוך. "זה יצא בטעות!" אמרה מייגן במחאה. ג'ון כניראה הבין
שיונתן ומייגן מתחננים להמשיך להתוכח, על כן כיחכח בגרונו. "לא אכפת לי."
אמר ג'ון, מנתב את השיחה חזרה לנושאה המקורי. בשעה 9 נכנסו השלושה לחדרו של יונתן והיתיישבו על מטתו.
"חכו שנייה, אני הולך להביא משהו." אמר יונתן במסתוריות. מה הוא מתחנן הפעם...? חשבה מייגן. התשובה באה מייד. יונתן חזר לחדר עם
בקבוק בידו. "למה הבקבוק? אתה צמא בלילה?" שאל ג'ון, אם כי השאלה הייתה
לא הגיונית, כי הבקבוק היה ריק. "לא," אמר יונתן. "הבאתי את הבקבוק
כדי שנשחק אמת-או-חובה!" "אוקיי," אמרה מייגן. "אבל בתנאי
שאומרים אמת, ועושים חובות!" "בסדר," אמרו ג'ון ויונתן בו זמנית.
"אני מסובב ראשון." אמר יונתן. הוא סובב את הבקבוק, ומה שיצא היה שיונתן
שואל את מייגן. "אמת-או-חובה?" שאל. "אמת." אמרה מייגן
בהיסוס. "אוקיי, אמת שאת מחבבת את ג'ון?" הייתה שתיקה. מה הוא שאל אותי שאלה כזאת? הוא יודע שכן! הוא
סתם רוצה לעשות לי בושות! חשבה מייגן בעיצבון. "אמת." ענתה לבסוף באומץ. ג'ון ומייגן הסמיקו
בפעם המי יודע כמה. יונתן נראה מרוצה מעצמו. מייגן סובבה את הבקבוק. הפעם יצא
שמייגן שואלת את ג'ון. "אמת או חובה?" שאלה מייגן. "אני אלך על
אמת." אמר ג'ון. מייגן הרהרה. היא לא רצתה להביך את ג'ון יותר מדי. לבסוף
הגיעה להחלטה. "אמת שאתה רוצה שאני אקרא לך ג'וני?" שאלה. ג'ון היה
במבוכה. "א.. אמת." אמר בביוש. "אוקיי, מעכשיו אני אקרא לך
ג'וני!" אמרה מייגן. יונתן חייך. ג'ון סובב את הבקבוק. מה שיצא היה שג'ון
שואל את יונתן. "אמת או חובה?" שאל. "חובה." אמר יונתן.
"חובה עליך לתת למייגן חיבוק." אמר ג'ון. "אין בעיות! מייגן ידידה
שלי, חיבוק ממש אין לי בעיה!" אמר, ניגש וחיבק את מייגן. יונתן סובב את
הבקבוק. הפעם יצא שיונתן שואל את ג'ון. "אמת או חובה?" שאל.
"חובה." אמר ג'ון. "חובה עליך..." הוא לחש משהו לג'ון באוזנו.
"אין בעיה..." אמר, ניגש אל החלון ופתח אותו. "אני אוהב את מייגן!!!" צעק בכל כוחו. מייגן הייתה בהלם.
"יונתן!" אמרה. ג'ון חזר מהחלון סומק בוער עולה בלחייו. "אולי נלך
לישון?" הציע מייגן. "אבל עכשיו רק 11 בלילה!" אמר יונתן.
"יונה,[קיצור של השם יונתן שהרגיז את יונתן] אם אנחנו רוצים לקום מחר מוקדם,
ולא ב 2 בצהריים, כדי שנלך לישון." "טוב אמא!" אמר יונתן בכעס.
יונתן נכנס למיטה שלו. שערו הבלונדיני נח על הכרית, ועיניו הירוקות הביטו במייגן
וג'ון. "שנכנס גם אנחנו למיטות, ג'וני?" ג'ון הנהן. השניים נכנסו למיטה,
אך ג'ון עדין ישב. מייגן הרגישה את שערה החום הארוך גולש על הכרית שלה. "אתה נכנס?" שאלה מייגן כאשר ראתה
שג'ון עדין יושב. ג'ון הנהן שנית ונכנס. איזה תענוג להסתכל על שערו החום של
ג'וני... חשבה מייגן. היא הסתכלה בעיני הדבש של ג'ון, והרגישה הרגשה שלא
הרגישה בזמן האחרון: חמימות פשטה בה, רוגע, שלווה. למחרת בבוקר, מייגן הייתה
הראשונה שהתעוררה. היא צפתה בשקט בג'ון וחשבה לעצמה מחשבות שמחות. בשעה 10 בבוקר
ג'ון התעורר ויונתן התעורר ב10 ו 5 דקות. הם צחצחו שניים וירדו לארוחת הבוקר.
בארוחת הבוקר הם אכלו: פנקיקים עם סירופ מייפל וסירופ שוקולד, שתו שוקו חם עם
עוגיות אוראו טעימות. לאחר ארוחת הבוקר חזרו שלושתם לחדרו של יונתן. הם המשיכו לדון במלחמה. "אני חושב שהם תוקפים
אותנו בגלל שאנחנו עשינו להם משהו." אמר יונתן. "זה כבר ברור
יונה," אמרה מייגן. "מה שאנחנו לא יודעים זה מה עשינו להם!"
"אולי נחפש בספרים?" הציעה ג'ון. "מה אתה חנון?! נמצא את זה
במחשב." קרא יונתן במחאה. "לא!" אמרה מייגן. "ספרים!"
"יצחקו אלי שנים! אני מתרוערע עם שני חנונים!" אמר יונתן בציניות.
"נו באמת יונה!" אמרו ג'ון ומייגן בו-זמנית בחיוך קל. הם לקחו כל מני
ספרים והתחילו לחפש. מדי פעם משהו היה אומר משהו כמו:"אולי הם תוקפים אותנו
בגלל הדג זהב שמריהו! כתוב פה שאנחנו לקחנו אותו לעצמנו... אה לא, זה לא סיפור
אמיתי..." או:" הינה ב1790 הייתה מלחמה! אבל לא אומרים גם שם למה תקפו
אותנו... אלה אם כן אנחנו תקפנו אותם...." לבסוף אחרי קריאה של איזה 60
ספרים, הם התיאשו. "אוף! ספרים! אני הולך לתקוע לי את הראש בקיר, לבדוק אם
הוא כבר לא חלול בגלל הספרים האלו!" אמר יונתן וניגש לקיר, דפק את ראשו פעם אחת,
פעם שנייה, פעם שלישית. הקיר התחיל להיראות כמו ג'לי ובמקום להיות קיר, הוא הפך
להיות דלת! השלושה היו המומים. ג'ון ומייגן קמו על רגליהם ומייגן אמרה:" פתח
את הדלת יונתן!" יונתן פתח. הדלת הובילה למין מעבר מתפתל, שנראה עתיק. האבנים
על הקיר האפירו, על הדלת עצמה היו כמה שריטות
גדולות ואפורות. יונתן מיהר למגירה שליד שולחנו, והוציא שלושה פנסים.
"תפסו!" אמר יונתן וזרק לשניהם את הפנסים. יונתן נכנס ראשון לתוך הנחיל
המתפתל ואחריו נכנסו ג'ון ומייגן. חצי שעה הם רק הלכו בנחיל, בלי להחליף מלה.
לבסוף ראו שהגיעו למבוי סתום. "אוי לא! אל תגידו לי שהלכנו את כל זה בשביל
מבוי סתום!" אמרה מייגן בכעס. "לא," אמר יונתן. "זה לא מבוי
סתום, תראי!" אמר והצביע על דלת בצידו של המבוי. הוא משך בידית, אבל בדלת לא
נפתחה. "יש לנו מזל!" אמר לפתע ג'ון."למה מזל?" שאל יונתן.
"כי בבית שלך יונתן, מצאתי מפתח! רציתי לתת לך אותו, אבל שחכתי. הינה
קח!" אמר ג'ון והושיט ליונתן את המפתח. המפתח היה חלוד וגם עליו היו מלא שריטות.
יונתן הכניס את המפתח לחור המנעול, סובב שלוש סיבובים והדלת נפתחה. יונתן נכנס
ראשון לחדר, ג'ון שני ומייגן שלישית. החדר היה גדול עם הרבה מדפים ואליהם ספרים,
היו שם פופים לישיבה ו6 מחשבים. "גדול!" אמר יונתן. "ענק!"
אמר ג'ון שבדיוק הסתכל על המחשבים. "נחמד." אמרה מייגן ביובש. "רק
'נחמד'? זה לא מדהים?!" "זה בסדר, אבל אני רואה לנכון להתפאל מהסיפרייה,
לא מהמחשבים..." אמרה מייגן בציניות."נו באמת!" אמר יונתן בחיוך
קל. הם בילו שם עד השעה 2 בצהריים. "אממ.. יונתן, לא דואגים לנו במקרה?"
שאלה מייגן. "יואו! איך עבר הזמן! בטוח דואגים לנו... אמא עומדת להרוג אותי..."
אמר יונתן. הם חזרו את כל הדרך חזרה לחדרו של יונתן. הם
דיברו זמן רב על החדר, עד שמיי, אמא של יונתן, נכנסה לחדר. "אה, כבר חזרתם
חמודים! אתם רוצים לאכול משהו?" הם היו המומים מן האופן בו הגיבה על השעות
שבהם לא היו בביתו של יונתן. "לא דאגת לנו?" של יונתן. "לא מתוק
שלי, נכנסתי לחדר שלך, וראיתי את דלת הכניסה לגנידס, אז חשבתי שנכנסתם!"
"אבל... מזה בכלל גניבס?" "גנידס! זה המקום אלין הולכים האנשים
בעלי הכוחות המיוחדים כמובן!" "על מה את מדברת?!" שאל יונתן.
כניראה חשב שהיא השתגעה. "תקשיב חמוד, פעם שאלת איך אני ואבא הכרנו,
נכון?" "כן, נו!" אמר יונתן. "ולא עניתי לך, ביגלל שהכרנו
בגנידס, ארץ המצ'וקקים." "ארץ המצ'וקקים?! מה זה כל השמות האלה?"
שאל יונתן. "ארץ המצ'וקקים, זאת הארץ אליה באים אנשים ובעיקר ילדים שיש להם
כוחות מיוחדים, הם מסוגלים להרבה מאוד." אמרה מיי. "את אומרת שיש לי
כוחות אמא?" שאל יונתן. "כן, לך ולמייגן וג'ון." "זה אומר שגם
ההורים שלנו בעלי כוחות?" שאלה מייגן. "בטח! הוריך והוריו של ג'ון היו
חברנו הטובים ביותר, יחד הצלנו את העולם מריונקה." "מי זאת
ריונקה?" שאלו ג'ון יונתן ומייגן ביחד. "ריונקה, היא פשוט מרשעת אפשר
להגיד... היא מנצלת את כוחה הרב לרעה וממה שאני יודעת אף-אחד לא יכול להתגבר עליה
לבדו..." "אז איך הצלתם את העולם ממנה?" שאל ג'ון. "היינו 6
ילדים בני גלכם, הצלחנו להתגבר עליה יחד..." "חבל שאנחנו לא 6 ילדים
בעלי כוחות...." אמר יונתן. "אוהו אתם כן 6 ילדים, יש עוד 3 ילדים
בכתתכם בעלי כוחות."
"מי???" שאלו מייגן ג'ון ויונתן ביחד. "זאת גם אני לא יודעת, נסו
לחפש אותם לבדוק מי עושה דברים מוזרים..." אמרה מיי ויצאה מהחדר. דממה שררה
לאחר יציאתה המפתיע של מיי. "אז אממ... אתם ידעתם על הכוחות האלה?" שאל
יונתן. "אני ממש לא!" אמר ג'ון. "גם אני לא..." אמרה מייגן."מעניין
למה אף-פעם לא סיפרו לנו את זה..." "ומעניין מי מהכיתה גם עם
כוחות..." אמרה מייגן. "אז... מה אתם חושבים על הריונקה הזאת?" שאל
ג'ון מלטף את שערו. "היא נשמעת קצת כמו מהסיפור של הארי פוטר... אתם יודעים בהארי
פוטר היה את הוולדמורט הזה ואצלם הוא היה הרשע מה שנקרא..." אמרה מייגן.
יונתן השיב: " אתם יודעים, כל העניין הזה מתחיל ליהיות חשוד... אתם יודעים,
הצרפתים תוקפים אותנו בלי שום סיבה נראית לעיין, כמה ימים אחרי אנחנו מוצאים מקום
נפלא ואמא שלי אומרת שאנחנו בעלי כוחות. מה קורה כאן לעזאזל?!" שאל יונתן.
"קודם כל תרגע יונה," אמר ג'ון. "אנחנו נפתור את הבעיה הזאת. אבל
קודם צריך לבדוק מי מהילדים בכיתה הם כמונו..." "סטייסי, ג'יני, וסטיב.
הם הילדים בכיתה בעלי הכוחות." אמרה מייגן והרגישה כאילו דבריה יצאו מפיו של זר. "איך
את יודעת?" שאלו יונתן וג'ון. "א.. אני לא יודעת, פשוט הרגשתי את זה
פתאום." אף-אחד לא הבין. סטייסי הייתה עדינונה, ג'יני הייתה קצת ביישנית,
וסטיב, ילד גבוה עם שער חום כהה ועיניים ירוקות בורקות, הוא היה ילד ספורטאי
ומגניב והיה די מקובל בכיתה. "לא כדי שנתקשר אליהם, אתם יודעים, לברר
פרטים?" שאל ג'ון. "כן, באמת כדי." אמרה מייגן. הם הסכימו בינהם
שמייגן מתקשרת לסטייסי, ג'ון מתקשר לסטיב, ויונתן
מתקשר לג'יני. ג'ון היה הראשון שהתקשר. "הלו?" אמר. "כן היי,
לא, לא רציתי להפגש... רציתי לשאול, ידעתה על גנידס, כלומר, ארץ המצ'וקקים? באמת?
כן... אני ומייגן ויונתן, כן! גם ג'יני וסטייסי,
גם הן יודעות? די! גדול! טוב, ביי!" ג'ון סיים את השיחה. "הוא כבר ידע את זה והוא
הופתע מאוד לגלות שיש עוד ילדים בכיתה! יאללה מייגן תתקשרי את עכשיו." מייגן
הנהנה ולקחה את שפורפרת הטלאפון מידיו של ג'ון. "היי! סטייסי בבית? זאת אני
מייגן! היי סטייס! מה קורה? אממ... תקשיבי, את ידעת על גנידס? את יודעת, ארץ המצ'וקקים?
באמת? גדול!!! ואת יודעת על ג'יני? לא? גם ג'יני כזאת, ויונתן וג'ון וסטיב ואני!
כן, ביי!" מייגן סיימה את השיחה. "אכן, גם היא ידעה, קח יונה." היא
הושיטה ליונתן את השפורפרת. "הלו? אממ.. היי ג'יני זה יונתן, אממ.."
נראה היה שיונתן מתבייש לדבר עם ג'יני, מייגן וג'ון התחילו לחשוד שהוא אוהב אותה.
"רציתי לשאול עם ידעת על גנידס ארץ המצ'וקקים? באמת? נחמד... אז אממ... גם
אני סטיב ג'ון ומייגן כאלה! כן זה נחמד.. אז אממ... כן, אה.. ביי..." יונתן
הסמיק כל-כך, עד שמייגן נזכרה איך היא הסמיקה כמוהו, והוא חלף לידה ושאל עם מרחו
לה עגבנייה על הפרצוף. עכשיו היא הבינה למה הוא התכוון שזה נראה כאילו מרחו
עגבנייה על הפרצוף שלה. "יונה, אתה מאוהב בג'יני?" שאלה מייגן בליגלוג.
"סתמי! נו בסדר כן... אבל... סתמו שניכם!" הוא ראה שג'ון ומייגן מתחילים
לצחקק. "יונה מאוהב! יונה מאוהב!" ג'ון ומייגן זימרו. "די נו! סתמו
כבר! כאילו שאתם לא זוג מאוהבים!" אמר יונתן. החיוכים של מייגן וג'ון דאכו
מעט, ושניהם כיבלו סומק קל. "תיראו תיראו מי שמדבר! פיתאום מזכירים שהתנשקתם
כבר אתם מסמיקים לי!" אמר יונתן. "סתום." אמרה מייגן בשקט, אבל דווקא
ג'ון לקח את זה לכיוון אחר. "נו? יש לך בעיה? אנחנו חברים! מותר לנו
להתנשק!" יונתן הסתכל עליו במבט מבין ואמר:"אתם יודעים, אני עזרתי לכם
הרבה מאוד. בלעדי לא הייתם חברים. אני קדמתי לכם את הקשר. הגיע תורכם לעזור לי עם
ג'יני!" "מה אתה רוצה שנעשה?" שאלה מייגן. "לא'ידע... אני
גרמתי לשניכם להפגש וככה קרה שהתחלתם ליהיות חברים..." אמר יונתן. מייגן
חייכה. "אני אסדר לכם דייט. נו, מה דעתך על ערב שבוא אתה לבדך עם
ג'יני?" שאלה מייגן. יונתן חייך. "אני חייב להודות שהופתעתי ממך לטובה!
לא ידעתי שיש לך רעיונות כאלה...". מייגן חייגה את מספר הטלאפון של ג'יני.
"הלו? היי ג'ין ג'ין! מה קורה? אני שמחה! כן גם אצלי הכל טוב... טוב תקשיבי,
מה דעתך שנלך למפגש את אני יונתן וג'ון? נכון שזה נחמד? כן, כן זה מה שהתכוונתי!
מעולה, ניפגש שם! ביי!" מייגן ניתקה את השיחה. "עכשיו תקשיבו, עוד 10
דקות אתה ג'וני מתקשר לג'יני ואומר לה שבסוף אתה לא יכול להגיע. אני אתקשר ברבע
לשמונה, כי בשמונה המפגש מתחיל ואגיד שגם
אני לא יכולה לבוא ואז יהיה המצב שרק יונתן וג'יני מגיעים למפגש." סיימה
מייגן. "גאוני!" אמר יונתן וג'ון חייך. כעבור 10 דקות התקשר ג'ון לג'יני
והודיע לה שהוא לא יוכל להגיע. ברבע ל 8 התקשרה מייגן לג'יני:"היי ג'ין ג'ין!
רק רציתי להודיע לך שאני לא יכולה לבוא היום! לא, לא כדי שנקבע ליום אחר... טוב,
אז תבואו רק את ויונתן, כן רק שניכם! די ג'ין ג'ין, זה לא יהיה מביך! יאללה
ביי!" מייגן סיימה את השיחה מחייכת. "בסדר יונה, הנה קבעתי לך דייט! מה
אומרים?" "היית חייבת לי! יאללה, 5 דקות ל8 אני עף!!" "בהצלחה
יונה!" אמר ג'ון. "בהצלחה!" אמרה מייגן. יונתן הלך. "אז נשארנו
רק שנינו..." אמר ג'ון. מייגן חייכה. הם התיישבו על השטיח בחדרו של יונתן
ומייגן הניחה את ראשה על ברכיו של ג'ון. "אתה כל-כך מתוק..." אמרה תוך
כדי שהיא מניעה את ראשה לכיוונו של ג'ון. "את מתוקה כמו סוכרייה..." אמר
ג'ון. ראשיהם של מייגן וג'ון היו צמודים ולאט לאט פיותיהם נדבקו זו לזו ומייגן
וג'ון התנשקו שנית, אך הפעם לא התביישו כי יונתן לא היה בסביבה. כך בילו מייגן
וג'ון את הערב, בנשיקות ובדיבורים. בחצות חזר יונתן עם חיוך ענקי. "היה
פנטסטי! תכירו את הזוג החדש בכיתה...- יונתן וג'יני!" כאשר אמר את שמה של
ג'יני זו נכנסה לתוך הבית. "היי מגי! היי ג'ון!" אמרה ג'יני. "יוני
סיפר לי על מה שעשיתם בשבילי ובשבילו! רעיון נהדר מגי!" אמרה ג'יני.
"תודה על כל המחמאות ג'ין ג'ין!" וג'ון מלמל בגיחוך לעבר יונתן: "יוני
רוצה ללכת להביא לי כוס מים?" "סתום, מה עם ג'וני? ואיך אתה קורא
למייגן? מגי?" אמר יונתן. "אנחנו פיטים..." אמר ג'ון באנחה.
יונתן חייך. "אני אוהב את זה שאנחנו
פיטים," אמר. "ככה אף-אחד לא יורד על השני נכון?" ג'ון הסתכל עליו.
"אתה צודק, אבל לא צפיתי ממך לומר את זה..." מילמיל ג'ון. "תודה...
אני מניח.." אמר יונתן. בשעה 2 בלילה הלכו מייגן וג'ון. ג'יני נשארה לישון
אצל יונתן. מייגן נפרדה מג'ון בנשיקה ברחוב שלה. כאשר מייגן נכנסה לבייתה כולם כבר
ישנו. היא עלתה לחדרה וצנחה על מטטה ונרדמה. בחלומה חלמה שהיא יונתן ג'ון ג'יני
וסטיב נלחמים במין מפלצת מאיימת. בבוקר התעוררה מייגן רק ב 3 וחצי בצהריים. כאשר
התעוררה, ראתה מייגן את ג'סיקה יושבת הפוף שמול מטטה של מייגן. "למה את
פה?" אמרה מייגן ופיהקה. "חכיתי לך שתתעוררי! היום הולכים
לבריכה!" אמרה ג'סיקה. "אני
חייבת לבוא?" שאלה מייגן בעיפות. "נו מה איתך! יהיה כיף!" אמרה
ג'סיקה. "אבל אני עייפה.." אמרה מייגן, אבל ג'סיקה כבר משכה אותה
מהמיטה. מייגן לבשה בגד-ים ומעל שמלה כתומה. מייגן אכלה פרוסת טוסט עם ריבה,
וג'סיקה בטי ג'יימס דירבנו אותה כבר לסיים. כאשר סיימה מייגן את פרוסת הטוסט יצאו
בני המשפחה לחצר ומשם למכונית של בטי. כאשר הגיעו לבריכה היו הרבה מאוד אנשים.
"היי! מגי! אני כאן! סובבי את הראש!" צעקה מישהי עם קול מוכר מתוך
הבריכה. מייגן סובבה את ראשה כפי שהילדה שבבריכה אמרה לה, וראתה את סטייסי.
"היי סטייס! גם את כאן?" שאלה
מייגן. "כפי שאת רואה!" אמרה סטייסי בשמחה. "יופי," לחשה
מייגן לסטייסי. "עכשיו אני לא אצתרך ליהיות עם ג'סיקה...." סטייסי הסתכלה עליה במבט כועס. "ג'סיקה
דווקא בסדר גמור!" אמרה במחאה. "את לא אחותה..." מילמלה מייגן.
מייגן וסטייסי היו ביחד בבריכה עד השעה 5 וחצי בצהריים. בדיוק ברגע זה אמה של
סטייסי, ניקול, אשה יפה עם שיער שחור ועיניים חומות ומעט נמוכה, קראה לסטייסי.
"סטייסי חמודה, הולכים הבייתה!" אמרה ניקול. "טוב אמא, אני
יוצאת!" אמרה סטייסי. "ביי
סטייס, נפגש מחר אני מקווה!" אמרה מייגן. "כן מגי, ניפגש!" אמרה
סטייסי ורצה אל עבר אמה. כעבור כמה דקות חזרו לביתם גם ג'סיקה מייגן בטי וג'יימס,
שבילה עם חברתו רוזי. "אז ג'יימי, מה שלום רוזי?" שאלה מייגן בלעג
וג'סיקה גיחכה. "אוך, סתמו שתיכן!" אמר ג'יימס אם כי עם חיוך קטן.
"ולשאלתך מגי, רוזי מרגישה מצוין." אמר ג'יימס. בהמשך היום ניגשה
מייגן לבטי ואמרה:"אמא, מחר יש
בית-ספר, לא?" בטי השיבה באנחה:"לא, לא יהיה בית-ספר בזמן הקרוב, שלחו
מייל להורים של בית-הספר שבגלל המלחמה יותר בטוח לילדים ליהיות בבית." היא
ציקצקה בלשונה. "אני ממש לא מסכימה איתם! הילדים צריכים ללמוד, גם אם יש מלחמה!"
הוסיפה בטי בכעס. מייגן גילגלה את עינייה לתקרה. "נו באמת אמא..." מלמלה
מייגן. מייגן וג'סיקה עלו לשחק משחק יחד וג'יימס הלך לחדרו. בארוחת הערב נהנו כולם
ושיתפו זה בה זה חוויות. הלילה ירד ומייגן
ניכנסה לחדרה. כל כך הרבה דברים מהנים קראו היום... היה ממש כיף... חשבה מייגן. בחלומה חלמה שהיא רואה את ג'ון מתנשק
עם ג'יני. "איך אתם יכולים ליבגוד בי ככה?!" צרחה מייגן. לפתע יונתן
הופיע לצידה. "אל תידאגי, הכל יהיה בסדר." אמר והניח את ידיו על כתפה של
מייגן. היא הרגישה את כפות ידיו על כתפיה ודבריו
הרגיעו אותה. בשנייה אחת זה קרה. יונתן
קרב את פרצופו לפרצופה של מייגן ונישק אותה. "לא!" התעוררה מייגן בבהלה
מחלומה. החלום היה טוב אבל עם זאת מוזר. בבוקר
כבר התחילה מייגן לשכוח את חלומה, אבל עדין היה לה בראש את התמונה בה היא מתנשקת
עם יונתן. בהמשך השבוע החלום קצת הטריד את
מייגן, אבל בסוף הסכימה עם עצמה שזה רק חלום וזהו. ביום שבת צילצל יונתן לביתה של
מייגן. "הלו?" שאל אל השפורפרת. "היי יונתן..." אמרה מייגן
קצת במתח כי התמונה מחלומה שוב עלתה בראשה. "תקשיבי," אמר יונתן שלא
הרגיש את המתח באויר. "אני וג'יני תיכננו שנצא אני את ג'ון וג'יני לאיזה מקום
שטיפה ניסתובב יחד, אולי גם נזמין את סטיב ואת סטייסי.. תוכלי לבוא?" שאל לבסוף לאחר שתף דיבורים.
"אני מניחה שכן.. באיזה שעה לבוא?" יונתן סיפק לה פרטים וניתק. מייגן התארגנה
הודיע בקצרה לאמה שהיא יוצאת לכמה זמן והלכה ברחוב לעבר תחנת האוטובוס. היא ויונתן
סיכמו ששם יפגשו כולם. מייגן הסתכלה לעבר תחנת האוטובוס וראתה שרק יונתן יושב שמה.
מייגן הסתכלה בשעונה וראתה שהקדימה מעט. "היי יונתן, מה העניינים?" שאלה
את יונתן והתיישבה על ספסל התחנה. "הכל דבש, מה איתך?" שאל.
"בסדר.. תודה." הם ישבו 2 דקות בשקט. לפתע מישהו קרא אליהם מרחוק.
"מגי יונתן! אני כאן!" סטייסי הייתה דוברת הקול. "היי סטייס! בואי
שבי!" סטייסי רצה לתחנה והתיישבה בין מייגן ויונתן. אחרי סטייסי הגיעה ג'ון
אחרי ג'ון בא סטיב ולבסוף הגיעה מיתנשפת ג'יני. "אז לאן בא לכם ללכת?"
שאלה סטייסי. "מה דעתכם על המסעדה של ירון המלפפון? אני מת על המאכלים
שלהם!" אמר יונתן. "אחלה," אמר
ג'ון. "יאללה בואו נזוז." אמר מייגן. הם ניכנסו למסעדה והתיישבו
על אחד השולחנות הארוכים. אחד המלצרים הביא להם תפריטים. "מה דעתכם על פיצה
משפחתית?" שאלה ג'יני שאהבה במיוחד פיצות. "נשמע טוב," אמר ג'ון.
כל השאר הינהנו. "בואו ניקח גם סלט חלומי!" הפצירה מייגן בחבריה.
"שיהיה..." אמר יונתן. "סליחה!" קרא סטיב למלצר שחלף על
פניהם. "כן רבותי?" שאל המלצר. "אנחנו ניקח סלט חלומי." אמרה
מייגן מייד. "וגם פיצה מישפחתית!" נחפזה ג'יני להוסיף לבל ישכחו.
"אין בעיה, העם תרצו תוספות? קינוח?" שאל המלצר. "נקח אחר-כך
קינוח," אמרה סטייסי. "בסדר גמור, האוכל יוגש בערך בעוד 10 דקות. תרצו
משהו לשתות?" שאל המלצר. "אה... כן," אמר יונתן. הוא הסתכל על כל
אחד מהם ואמר:" אני אקח קולה," אמר. "אני מיץ ענבים," אמרה
סטייסי. "וואלה בא לי מיץ תפוזים!" אמר סטיב בחיוך. מייגן וג'יני אמרו
יחד:" אני אקח דייט קולה!" הסתכלו אחת על השנייה וצחקו.
"לימונדה," אמר ג'ון למלצר שכתב את כל בקשותייהם במהירות. כולם דיברו
וצחקו וכמעט לא הרגישו שחלפו 10 דקות. הם ניזכרו רק כאשר ראו את המלצר שלהם בא
אליהם ובמגשו הפיצה המישפחתית. "עוד שנייה אני אביא את הסלט ואחר-כך את
השתייה," אמר ושם את הפיצה במרכז השולחן. לאחר-מכן הלך חזרה למטבח והביא את
הסלט, ואחר-כך הביא את השתייה. השישה
נהנו מין האוכל הטוב וכולם שיבחו את יונתן
על הבחירה המצוינת לאכול בירון המלפפון. לקח להם ליגמור את האוכל ואת המשקה
שעתיים ביגלל שגם דיברו וצחקו. לאחר השעתיים הסתכל סטיב בשעונו ואמר:"חבר'ה
השעה 12 בלילה," "אתה צוחק?" שאל יונתן. "אני חושב שאתה היחיד
כאן שמתבדח כל הזמן, לא אני." השיב סטיב בצחקוק. ג'יני נראתה נמרצת. "מה
דעתכם על לילה לבן?" שאלה. "רעיון טוב!" שיבח אותה ג'ון. "אני
בעד," אמר סטיב. "גם אני!" אמר יונתן. "עם אתם מתעקשים..."
אמרה מייגן. גם סטייסי ענתה בחיוב. הם
הסכימו שיעשו זאת בביתה של מייגן כי הוריה של מייגן נסעו לחברים רחוקים ולקחו איתם
את ג'סיקה. ג'יימס בילה אצל החברה שלו רוזי. מייגן והאחרים ניכנסו לביתה. כולם עלו
לחדרה של מייגן ומישהו (יונתן) הציעה שישחקו אמת-או-חובה. כולם הסכימו אבל מייגן
וג'ון בפיקפוק קל. סטיב סובב את הבקבוק. יצא שג'יני שואלת את סטייסי. "אמת או
חובה?" שאלה. "אמת." ענתה סטייסי בלי היסוס. "אמת... אמת שאת
מחבבת את סטיב?" שאלה כי חשבה שבמסעדה תפסה אותה מסתכלת על סטיב ממושכות.
סטייסי נשמה עמוק ואמרה:"אמת." וסובבה את הבקבוק כדי שלא תצתרך להסתכל
על סטיב הנבוך. הפעם יצא שסטיב שואל את מייגן. "אמת או חובה?" שאל.
"חובה." אמרה מייגן בחשש. "חובה עליך לתת ליונתן נשיקה בלחי,"
מייגן הסתכלה על ג'ון ואמרה:"אני לא יכולה," היא הופתעה לראות בזוית
עינה את יונתן מאוכזב. "את חייבת, זה חובה." התעקש סטיב. מייגן קמה
בהיסוס רב. מצד אחד באמת לא הייתה לה בעיה לנשק את יונתן בלחי, אבל היא חששה
מתגובתו של ג'ון. לבסוף התקרבה ליונתן ונשקה לו על הלחי. יונתן הסמיק. גם לחייה של
מייגן בערו באדום עז. ג'ון נראה נרגז. מייגן סובבה את הבקבוק ויצא שסטייסי שואלת
את ג'יני. "אמת או חובה ?" שאלה. "חובה." ענתה ג'יני.
"חובה עליך לעשות מה שעשתה מייגן ליונתן, רק לג'ון." כולם הופתעו שג'יני
פשוט קמה ונשקה לג'ון על לחיו, בלי בושה וכאילו אין לה חבר בכלל. יונתן לא נעלב.
קח הם המשיכו במשחק עד 3 בבוקר כשסטייסי אמרה:"די כבר, אני עייפה," כולם
הסכימו איתה ומייגן ירגנה 3 מזרונים והורידה אותם לסלון שישנו שם ושאף-אחד לא
ירגיש מקופח על המיטה שלה. במזרון הראשון היו יחד סטייסי וסטיב, בשני ג'יני וג'ון,
ובשלישי יונתן ומייגן. בכוונה ג'ון וג'יני היו יחד ומייגן ויונתן היו יחד, הם
הסכימו שכדאי לגבש אותם קצת. מייגן הסתכלה על יונתן ואמרה:"אתה מרגיש שאתה
רוצה ליהיות עם מישהי אחרת מג'יני?" יונתן הביט בה וענה בשקט:"כן."
"מי?" התעניינה מייגן. יונתן חייך. "אני לא אומר," אמר בחיוך
שובב ושנייהם נרדמו. מכיוון שהלכו לישון ב3 בבוקר אף-אחד לא קם בשעה מוקדמת.
הראשונה שהתעוררה הייתה סטייסי. היא הסתכלה על חבריה הישנים ואז לעבר שעון הקיר.
השעון הורה על השעה 1 ברבע בצהריים. ג'יני קמה שנייה בשעה 2 סטיב בשעה רבע ל3
מייגן בשעה 3 וחצי ג'ון ב3 וחצי וכמה דקות ויונתן ברבע ל4 . אז מה קורה
חבר'ה?" אמר יונתן ופיהק. מייגן והבנות הכינו חביתה וסלט לכולם, והבנים הכינו
מיץ תפוזים ידני. כשסיימו כולם להכין את הארוחה יונתן ומייגן סידרו את השולחן
וכולם ישבו לאכול. הארוחה הייתה נפלאה לא פחות מהכנתה. ג'יני סטייסי וסטיב הלכנו
ביחד לרחוב שלהם וג'ון ויונתן חיכו בביתה של מייגן למיי (אמו של יונתן). כשהלכו גם
ג'ון ויונתן מייגן הלכה לשחק במחשב אייסי טוואר. "כל-כך משעמם..." אמרה
ביאוש. היא עלתה לחדרה התיישבה על מטטה וקראה את הסיפור: 'אחים בדם'. בשעה שבע
בערב בטי וג'סיקה חזרו הבייתה ובטי הודיעה
למייגן שג'יימס נשאר עוד לילה אצל רוזי. "הם כל-כך מתוקים ביחד.." אמרה
בחולמניות. "מה איתך ועם ג'ון?" שאלה כמי שמצפה לעוד חולמניות. "לא
הולך משהו.." אמרה מייגן. בטי חייכה חיוך עקשן. "במילא לא אהבתי במיוחד
את הבחור," בטי הורידה את התיק שבידה על הריצפה והוסיפה:"תאמיני לי
יונתן בחור הרבה יותר מוצלח." מייגן כעסה על עצמה כי נוחכה לדעת כי בלבה הסכימה עם אמה.
"אאההההה!!!!"
צעקה מייגן. "אאהההההההה!!!!!!!!!!!!" חזרה שנית אך חזק יותר. בטי רצה
לחדר שלה:" מה קרה מייגן?" שאלה בבהלה. "זה מה שקרה!"
אמרה והצביע על פניה ועל חדרה. על הלחי
הימנית של מייגן הייתה שריטה עמוקה וסביב עיניה היו עיגולים של משחת-שניים. שולחן
הכתיבה של מייגן היה הפוך וספרים היו פזורים על השטיח, הארון של מייגן היה ריק
ובגדיו היו זרוקים בכל עבר, על הקירות היה כתוב בגרפיתי אדום: 'הנקמה מתחילה' " מגי חמודה שלי! תתארגני מהר, הולכים
לרופא!" אמרה בטי וליטפה את מייגן. מייגן ג'סיקה ובטי עלו על המכונית. בדרך
לרופא סיפרה מייגן לאמה ולאחותה את מה שקרה:" בהתחלה התעוררתי ב 3 בבוקר
וראיתי משהו רוכן מעלי ושורט אותי עם סכין על הלחי," אמרה מייגן ונגעה
בעדינות בשריטה. "בהתחלה חשבתי שזה חלום התהפכתי וחזרתי לישון," ג'סיקה
הסתכלה עליה מרותקת. "אבל עכשיו התעוררתי בבוקר וראיתי את החדר שלי והרגשתי
את השריטה והבנתי שזה לא חלום..." אמרה ודמעות התחילו לזלוג על עיניה.
"ואז צרחתי ומשם אתן כבר יודעות מה קרה..." סיימה את סיפורה. ג'סיקה
ליטפה את כתפה בניחום. כעבור רבע שעה הגיעו אל הרופא. הן נכנסו לחדר ההמנתנהו
והתיישבו בכיסאות שהיו שם. "מייגן!" אמר קול מהקצה השני של החדר. מייגן
הסתכלה וראתה את סטיב. סטיב לא ניראה טוב יותר ממייגן, גם לו הייתה שריטה על הלחי
ומשחת-שניים מסביב לעיינים. "סטיב!" אמרה מייגן. "מה אתה עושה
פה?" שאלה. "מה שאת עושה פה..." נאנח סטיב. "אני רואה שגם את
לא הצלחת להוריד את משחת-השניים," אמר לפתע. "עדין לא נסיתי..."
אמרה מייגן. "אני כן נסיתי," אמר סטיב. "ואין כל דרך להוריד את
המשחה הזאת..." מייגן הסתכלה עליו וחשבה. "תגיד," אמרה לבסוף.
"אתה חושב שזה קרה גם לכל שאר החבר'ה?" סטיב לא הבין. "איזה
חבר'ה?" שאל. מייגן התקרבה אליו ולחשה:"כל שאר הילדים בעלי- הכוחות
המיוחדים..." ההבנה פשטה על פניו של סטיב. "יש מצב שזה גם קרה להם...
אבל אם זה באמת קרה גם להם למה הם לא פה?" שאל. "אולי הם הלכו לרופא
אחר.. או שהם לא הלכו..." השיבה מייגן. לפתע נפתחה דלת המרפאה וג'יני נכנסה
אליה. "ג'יני!" אמרו יחד מייגן וסטיב. ג'יני נכנסה למרפאה ואנשים התחילו
להתלחשש על כל המהומה שיצרו השלושה. הרופא יצא מחדרו עם דף בידו וקרא:"מייגן
בטי ספרקין." מייגן קמה ממקומה ונכנסה לחדרו. בטי וג'סיקה הלכו בעקבותיה.
"אובכן, במה אוכל לעזור לך ילדתי?" שאל לאחר שהתיישבו לפניו. מייגן הצביעה על השריטה. "ממה קיבלת
אותה?" המשיך הרופא לשאול. "מסכין," ענתה מייגן. " חתכתי סלט
ובטעות שרטתי את עצמי.." המציעה מייגן במהירות. הרופא לא השתכנע. "עם
חתכת סלט איך זה הגיע לפניך?" מייגן התחילה להסתבך. "בטעות, עשיתי תנועה
לא נכונה עם הסכין וחתכתי את עצמי."
היא הצליחה. הרופא נאנח ואמר:" את לא הראשונה.... ילדים ילדים...." הוא
לקח מראה קטנה ובדק את השריטה. "ובכן לא הייתי אומר שזה לא רציני, אבל זה גם
לא יותר מדי חמור..." אמר במומחיות.
"הנה, זה יכול לעזור לך," אמר הרופא והביא למייגן משחה ירוקה. " את
זאת כדי שתמרחי 3 פעמים ביום, בוקר צהריים ערב." מיגן הנהנה לאות הסכמה. "ובכן היה נעים להכיר אתכן
גבירותי." אמר לשלושתן והוביל אותן אל הדלת. "רגע אדוני!" קראה בטי
לפני שהרופא סגר את הדלת. "כן?" שאל. "שחכתי לשלם לך!" הרופא
חייך. "אין צורך." וסגר את דלת חדרו. ג'יני וסטיב התנפלו על מייגן:
"מה הוא
אמר?" "מה צריך לעשות?" "מה זאת המשחה הירוקה הזאת?"
מייגן נרתעה לאחור. "תרגעו!" אמרה. "הוא האמין לסיפור שנחתכתי מסלט
ונתן את המשחה הזאת," ג'יני וסטיב הסתכלו עליה בריכוז וחיכו להמשך.
"צריך לשים את המשחה הזאת 3 פעמים ביום, בוקר צהריים ערב." סיימה מייגן.
הרופא יצא מחדרו וקרא מתוך פיסת קלף:"סטיב מרי פולינו." סטיב נכנס בחשש
לחדר הרופא ואמו (מרי) נכנסה בעקבותיו
כשהיא אוחזת בידה את אחותו הקטנה של סטיב. (ג'ולי, בת 4). כעבור כמה דקות יצא סטיב
מחדר הרופא עם המשחה הירוקה ביד.
"אותו הדבר כמו שהוא אמר למייגן. רק הוספתי שהייתה לנו מסיבה והחלטנו
לעשות סלט ואז בטעות כולנו עשינו לעצמנו שריטה על הלחי וכשעשינו לנו את השריטה
בטעות אני זרקתי את הקרוב לאוויר ואז נמרח לנו דבק סביב העיינים והקרוב נצמד.
הסוף!" סיים סטיב. "כל התורה הבאתה לו," אמרה מייגן וג'יני צחקה,
כי שתייהן ידעו שהרופא לא האמין לדבר מסיפורו של סטיב. הרופא יצא מחדרו עם פיסת
הקלף וקרא:"ג'יני ג'קלין בראון." אמר בשעמום. ג'יני ואמה נכנסו לחדר
הרופא. כעבור כמה דקות יצאה ג'יני מהחדר. "אותו הדבר. זרמתי עם הסיפורים של
שניכם!" מייגן ניפרדה מסטיב וג'יני ויצאה מהמרפאה. בנסיעה הביתה התקשרה מייגן
לג'ון. "היי ג'ון, מה קורה?" "בסדר, אממ.. למה התקשרת?" שאל
קולו של ג'ון. "רק רציתי לשאול עם גם אתה קיבלת שריטה," אמרה מייגן.
"כן.. למה?" "כי גם אני סטיב וג'יני קיבלנו שריטות ועיגולים מסביב
לעיניים," "עיגולים ממשחת שיניים?" שאל קולו של ג'ון.
"בדיוק," אמרה מייגן. "טוב.. עוד משהו?" שאל בעצבנות.
"כן.. למה? אתה כל-כך רוצה לסיים את השיחה?" ג'ון השתעל מצידו השני של
הקו. "לא אמרתי, פשוט כרגע אני לא מרגיש משהו ואין לי כוח לשיחות
חפרניות." מייגן טרקה את הטלאפון. "קרה משהו מייגן?" שאלה בטי
בשקט. "לא? למה שיקרה משהו? לא קרה כלום..." שיקרה מייגן. "עם זה
מה שאת אומרת..." למרות תשובתה בטי עדין הסתכלה מודאגת על מייגן. כשהגיעו
הביתה ראו ששלג הצתבר על הגג. "זה
כל-כך נפלא!" קראה ג'סיקה. אפילו שהשיחה עם ג'ון עדין הייתה בראשה, לא יכלה
מייגן שלא לשמוח. ג'יימס פתח את דלת הבית בחיוך ואמר:"שלום בנות! מה קורה?
תקשיבו בא לכן מלחמת כדורי שלג?" ג'סיקה מיהרה לענות:"ברור שכן, אבל
אנחנו שלושה, איך זה יהיה הוגן?" ג'יימס חייך וקרץ לעברן. "רוזי! את
באה?" רוזי הופיע לפתע מאחורי ג'יימס. "אני ורוזי נגד שתיכן," מייגן וג'סיקה הנהנו.
הם התחילו לזרוק על
הקבוצה היריבה כדורי שלג. המשחק היה מהנה ונמשך עד הערב, כשבטי קראה להם לארוחת
ערב. "בסוף תצתננו!" היה התרוץ שלה לפרצופים המכוערים שתקעו בה. כשנכנסו
לתוך הבית הם לא יכלו שלא לשים לב לחמימות שפשטה בגופם, ולריח הספגטי הנפלא שבא
מכיוון המטבח. "הכנת לנו ספגטי?" שאלה רוזי בכל מוזר. "כן, למה, זה
לא טוב?" שאלה בטי והצביעה בידה על סיר הספגטי שהיה על השיש. "אני פשוט
לא אוהבת ממש..." אמרה רוזי. "לא ידעתי את זה..." אמר ג'יימס. בטי
חייכה. "בסדר, מה את רוצה שאני אכין לך?" אבל ג'יימס לא נתן לרוזי
לענות. "אני יכין לה, את אמא פשוט תנוחי. מה את רוצה?" רוזי הסתכלה על
השולחן. "סלט אם אפשר." ג'יימס לא הבין. "אבל יש סלט על
השולחן!" אמר והצביע על קערה גדולה במרכז השולחן. "כן, אבל אני לא אוהבת
עגבניות." "להכין לך סלט חסה מלפפונים וגזרים?" שאל ג'יימס במבט
מבולבל. רוזי חייכה. "רק בלי הגזרים,
הם שוברים לי את השיניים." אמרה לסיכום. ג'יימס הלך אל המקרר הוציא את הירקות
והתחיל להכין את הסלט. בינתיים מייגן הלכה להתקלח, ג'סיקה עזרה לג'יימס לאחר שראתה
שהוא לא מסתדר, ורוזי פשוט התיישבה על השולחן והסתכלה עליהם. אחרי שסיימה מייגן
להתקלח, היא וג'סיקה התחלפו. ג'סיקה התקלחה ומייגן עזרה לג'יימס. לבסוף הסלט היה
מוכן וג'סיקה יצאה מהמקלחת בחיוך. כולם התיישבו לשולחן ואכלו ספגטי בתאבון רב (חוץ
מרוזי שאכלה רק את הסלט שלה). כשראתה בטי שכולם סיימו לאכול אמרה:"הפתעה!
הכנתי לכם קינוח!" ניגשה אל התנור והוציאה
עוגת בננות עם סירופ שוקולד מעל. "אמא! תודה רבה!" אמרה ג'סיקה
וג'יימס ומייגן הנהנו במרץ. "לא תודה, אני לא אוהבת בננות ובמילא אני
שבעה." אמרה רוזי. "טוב...." אמרה בטי, שלא הייתה רגילה שכל-כך
דוחים את בישוליה. "את בטוחה שאת לא רוצה קינוח אחר?" שאלה בנימוס.
"לא לא, אני שבעה, באמת." סיימה רוזי את השיחה.
