זהו, באביב שבו חגגתי או ספרתי תשע עשרה וחצי שנים החלטתי לעזוב את הבית של אבא ואמא ולהגר אל העיר הגדולה.
נמאס היה שאמא מעירה הערות על החברים שהבאתי הבייתה ונמאס שהיו מסתכלים עלי בעין טיפה עקומה שחזרתי בשעות קצת לא מקובלות ורציתי להיות עצמאית ולחיות בתל אביב.
מכרתי את הג'יפ שהיה ובכסף החלטתי להשתמש לחודשים הראשונים של השכירות ומי בכלל צריך אוטו בתל אביב הפקוקה זוועה.
אז מצאתי דירה עם ידידה באמצע תל אביב, קצת מזרחה לאיבן גבירול במקום שקט וירוק. המחיר 1300 שקלים לחודש והדירה צופה אל הגינה ולא אל הרחוב.
העברתי את החפצים וקניתי לי פוטון מאוד טוב שאפשר לשכב בו באלכסון וישר וגם הפוך.
וגם, גם מצאתי עבודה- ברמנית בפאב, לא רחוק, אפשר ללכת אליו ברגל.
הפאב מלא אורות כחולים, אדומים וירוקים ואני "הברמנית הקולית" מארגנת לחבר'ה וודקה עם תפוזים או עם לימון, קשאסה, מרטיני, טאקילה עם ספרייט או סתם בירה ועוד דברים מגניבים מגניבים ובצד לא שוכחת לשים צלוחיות עם זיתים ובוטנים וצ'יפס וחמוצים.
והשעות הם בין שמונה בערב לארבע או חמש או אפילו שלוש לפנות בוקר ורואים את הלבבות הבודדים שבאים למצוא בת/ בן זוג ויושבים על הבר ומנהלים שיחת נפש או סתם סמול טוק. ואת החבר'ה/ החברות שבאות ויושבים/יושבות בשולחן ארוך. מוזיקה, אחלה מוזיקה מתנגנת בכיף ברקע, אני אוהבת היפ הופ ושמה דיסק כזה, מירי האחראית, אחת ג'ינג'ית זוועה, שמה מוזיקה אחרת- שלמה ארצי או עברי לידר ואנחנו מסתדרות ובסוף משמרת שותות יחד אספרסו קטן שאני יוצאת החוצה ומעשנת סיגריה קטנה.
אותו זמן לא היה לי חבר, אבל את גידי הכרתי בפאב ההוא, מנופח כמו שצריך, המכון כושר ניפח לו את הזרועות והתוצאות היו בכל הגוף.
הזמין אותי הגידי הזה לשבת בחוף מכמורת, שאלה גם הג'ינג'ית מירי אם אפשר להצטרף אלינו והוא הסכים. נו מילא, יהיה נחמד ביחד
גידי אסף אותנו מויצמן פינת איבן גבירול בשבת בבוקר, נסענו אל הים.
הים היה מגניב, מרענן ונעים והשקט בהתאם ומירי הסתכלה בי בקנאה בבגד ים הביקיני שלי שלא היה עולה לה על הגוף והיא בכלל שמנמנה ובהירה עם נמשים ולא מעיזה לשים בגד ים בגלל המימדים המעט שומניים.
מירי נמנמה לה בכיף, גידי לקח אותי הצידה וקצת ניסה למזמז את "הסחורה" כמו שקרא לחזה שלי אבל לא הסכמתי והתנגדתי "נחרצות" והוא עשה פרצוף של נעלב.
לעומת זאת עם מירי הלך לו יותר, הרגשתי שהם נעלמו לתקופה יותר ממושכת וחזרו מאושרים.
אבל את השוס הוא הכין לאחר כך.
עמדנו ללכת, אני הלכתי להביא את הבגדים כדי ללבוש אותם, המכנסיים נשארו בתוך האוטו שאליו הוא ומירי נכנסו.
איך שאני חוזרת עם החבילה שלי, מתקרבת ורוצה לפותח את הדלת בשביל לקחת את המכנסייםאני רואה שהמנופח הזה שם גז ומסתובב כמו שועל סביב החנייה
"היי, תן להיכנס, המכנסיים!!!!"
התחלתי להבין מה הוא זומם וצעקתי: "בן זונה, מניאק, בן זונה, מניאק!"
המשכתי לצרוח כמו מטורפת ולנסות להשיג אותו בצורה ממש פתטית אבל לו היה עד 250 קמ"ש ולי אולי מאית מזה...
זה היה מגעיל שחבל על הזמן, הוא נעלם לו בכביש המהיר
נשארתי בחוף לבושה בצורה מוזרה- גופיה ותחתון של ביקיני ובסוף מצאתי חבר וחברה שעמדו לחזור לתל אביב. סיפרתי להם את הסיפור ואני אומרת שבהחלט הבינו אותי ומנעו ממני בושה ולקחו אותי עד לכניסה של הבית.
תארו לעצמכם אותי הולכת ברחובות של תל אביב עם תחתונים, הייתי מתה מבושה, והיו מזעיקים ניידת טיפול נמרץ עד אברבנאל.
אז גידי ומירי הפכו לחברים ואני כמובן שלא יכולתי להמשיך איתה, הפסקתי לעבוד בפאב. רגע לפני שעזבתי נתקלתי במירי כשהיא מוזגת בירה ממיכל ואמרתי בקול נמוך:
"הגב שלי, על הגב שלי נהיית חברה של גידי יא בת זונה!"
"תתפוצצי..." אמרה וחיוך מרוח לה.
"אבל לפני כן תשלמי לי על המכנסיים שגנבתם לי..."
"אבל גם ככה את הולכת חצי ערומה" לעגה.
"מעניין מי הזדיינה עם גידי על הפעם הראשונה " לא נשארתי חייבת והלכתי משם.
