לָתֵת/ דּוּדִי

בס"ד                                                                                                7.9.2011

 לָתֵת/דָּוִד סָמוּכָה דּוּדִי

שֶׁנִּהְיָה מֵהַנּוֹתְנִים,

וְלֹא מֵהַמְּקַבְּלִים.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַקְשִׁיב,

לְכָל הַסּוֹבְבִים.

שֶׁנֵּדַע לְחַיֵּךְ,

בְּחֹם וְאַהֲבָה.

לִמְחֹל לִסְלֹחַ,

בְּלֵב נָקִי מִשִּׂנְאָה.

לְהִתְחַלֵּק בְּאֹשֶׁר,

לֹא לִהְיוֹת אָנוֹכִיִּים.

לִהְיוֹת תָּמִיד,

לְעֶזְרָה נְכוֹנִים.

לְוַתֵּר לִפְעָמִים,

גַּם עַל כָּבוֹד.

לֹא לָרִיב,

לֹא לְנַהֵל מִלְחֶמֶת.

לֶאֱהֹב אֶת הָאַחֵר,

אֶת הַשּׁוֹנֶה מִמְּךָ.

לְלֹא כָּחָל וּסְרָק,

בְּכָל מְאוֹדְךָ.

לִהְיוֹת אֲמִתִּי,

לָתֵת בְּרֹחַב לֵב .

אַשְׁרֵי הַנּוֹתֵן,

וְאַשְׁרֵי הַמְּקַבֵּל.