משפט צדק

לא התוצאה שהייתה מאכזבת מבחינתי, היא זו שהביאה אותי לכתוב דברים אלה, אלא הדרך לתוצאה. ראיתי וחשתי בכל מהלך הדיונים, את חוסר הסבלנות והסובלנות של מי שאמור היה בסופו של דבר לפסוק בענייני, ולא האמנתי עד לרגע האחרון שיאמץ לבסוף את השקרים וחצאי  האמיתות כאמת צרופה עליה נשען בכתיבתו את פסק דינו. ממשום מה נדמה היה לי שהוא כיוון את פסק הדין הזה לפי תוצאה שהחליט עליה מראש אבל למען "ההגינות" הוא נתן לי לשחק במגרש שלו תוך קשירת רגליי וידיי, כל אימת שניסיתי כתובע לשאול עד שאלה שלא הייתה נוחה לבית המשפט. תחושה קשה זו הניעה אותי לכתוב את השיר הזה.

החלטתי להעלות את הדברים לבמת הדיון, בכדי לדעת, להבין ולראות אם הייתה זו חוויה פרטית שלי בלבד או שזו גם הרגשתם של אחרים אשר עברו מעמד דומה.

אשמח לתגובתכם.

משפט צדק

ראיתיך גבה-קומה, עלוב, עלה נידף ברוח.

המתבוסס עד צווארו בכל צבעי שקריו.

גם ראיתיך מחייך חיוך רשעות זחוח,

ככלב שכשכש זנבו לפקודת אדוניו.

וגם ראיתי כס שופטים מוגבה מעם, צבוע.

ואיש שמדבר גבוהה בזכות משפט וחוק.

איש אשר בין הבריות, שמו רם הוא וידוע

ולא ידעתי את נפשי בכלל, לבכות או רק לצחוק

"משפט" קראו לזה לצים, בהצגת הבלוף.

והשופט ירא שמים הוא, אולי גדול בדין תורה.

לבטח כבר למד חז"ל שצדק יש לרדוף

כי רק זנבו אולי מואר מתחת למנורה.

הארץ לי כעמורה הייתה, אין אלוהים נוכח.

ורק "הצדק" מתהלך טווס, עטוי נוצות ממון.

יקוו אדם אלי משפט והוא קרבן מזבח.

רק קול שדי כקול חגב, גווע בישימון .

אבי בן יוסף