קוֹלְךָ הַיּוֹם

קוֹלְךָ הַיּוֹם

מַשֶּׁהוּ בְּקוֹלְךָ הִשְׁתַּנָּה.

מִישֶׁהוּ אוּלַי נִעֵר אָבָק

מִמַּחְצָלוֹת יְשָׁנוֹת

שֶׁרַגְלַיִם יְחֵפוֹת פָּסְעוּ

עֲלֵיהֶן.

מִישֶׁהוּ הִקְשִׁיב לְהֶמְיַת

הַיּוֹנָה וּפָתַח שַׁעַר.

מִישֶׁהוּ אוּלַי דִּפְדֵּף בְּסֵפֶר

קָדוֹשׁ וּמָצָא פִּסְקָה מוּאֶרֶת.

מִישֶׁהוּ אוּלַי רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ

מַלְאַךְ.

מִישֶׁהוּ ? וְאוּלַי בִּכְלָל  לֹא,

רַק אַתָּה עַצְמְךָ הָפַכְתָּ בַּמַּחֲזֶה

וּמָצָאתָ שָׂחְקנים עַל בַּמָּה

מְאֻלְתֶּרֶת

רְעוּעָה וְנוֹטָה לִפּוֹל.

בְּמַחֲזֶה יֵשׁ גִּבּוֹרִים שְׁאוּלִים,

הַגִּבּוֹרִים הָאֲמִתִּיִּים

הֵם אֵלֶּה שֶׁשּׁוֹמְרִים עַל

מֵי הַבְּאֵר צְלוּלִים.

רחלי ג.

9.11