הזמן עושה את שלו

'הזמן עושה את שלו'

אמר פסיכואנליטיקאי רחוק. אמר ולא הוסיף מילה.

כך נהג להגיד למטופליו ושב למקום מושבו בבטחה .

משפטו הכה גלים ואפשר לו לכתוב ספרים ולהיות נערץ בעיני שוטים.

ובהיותו זחוח, מנתח נפשות סובבים,

הטביע עצמו באנליזות נלאות ובמושגי שסתום רחוקים.

והדמיון שיטה במציאות,

ובין ה'אני' וה'אחר' לא היה עוד הבדל ומשמעות.

על כן התמודד עם מסכת אובדני חיים וכאבים פרוצים

אך גם אינו התמודד עם דבר.

ולא איבד ולא אהב ולא כעס ולא שנא.

לא נפרד. ולא כאב.

 לא אבד.

והפרידה היתה טבעית ושגורה אך רחוקה, עד שלא הרגיש מהומה.

וחווה אהבות, ותשוקות, ולבטים

וכתב סיפורי אהבה והקריא שירים

והריח ריחות מתמזגים וביקר בגנים נעלמים

וראה ביופיים של נסתרות גוף ומאהבים

 וננגע ונכווה מחום גופם בלהט יצרים

וזיהה מקצב נשימתם , וחש בחומם, ונשבה ברוך גופם

וידע תוויהם וידע שמותם.

אך אינו ידע דבר. אינו ייחד אהבתם.

ואט אט הטשטשו  פניהם ומגעם צרב ומקצב גופם כאחד הפר האיזון מחייו.

ודמותם איימה בשעות לילה מאוחרות ועורם נמוג ונעלם

וחוזק רגשותיהם התערפל,  וזכרונם  נדם.

וכולם נשזרו לאחד,

ודמותם מאיימת ומנגינתם צורמת ואהבתם זרה.

ואינו ישן, ואינו יחל, ואינו כמָה, ואינו אהב, ואינו זכר.

ואהב את כולם, אך אינו ידע אהבה.

ומשכך אינו ידע כי תהום היא ואש וחיה פצועה

ואינו יודע כי יתומה היא ויחפה

כי אף אם תאמצה, תברח היא ביום מן הימים

ותשוב למקום מושבה, ליערות רחוקים.

ומשנפשך נקשרה בנפשה

תפסע בעקבותיה מרחקים

ותעבור שדות, מדבריות וימים

ותחבל, ותפצע ותדמם

ולא תרגיש עוד בגופך.

ובאימת מחשכים, תקפא נשמתך.

והיא נעלמה ואתה שרוי באובדנה.

והזמן עושה את שלו

ומשנה את סימני הכרך

ואינך עוד מכיר בעצמך

ועל כן, אינך מכיר בה.

וזכרונך מטשטש . וזכרונה.

ונמוגה אהבתך ועמה נשמתך.

והזמן עושה את שלו.