תיבת הדואר

תיבת הדואר           מאת זיגי בר-אור

תיבת הדואר תיבה קטנה,
שבפנים מחכה לי הפתעה,
אבל תמיד זו אכזבה מרה,
אין שם שום בשורה טובה.

זה אצלי הרגל קבוע
לפתוח פעם בשבוע
ולא מבין למה ומדוע
שאני מרגיש לא רגוע.

לפני פתיחה היד רועדת,
אולי הפעם בשורה אחרת
ולא רק הודעות תשלום
והתרעות בדואר רשום.

וכשאני לבסוף פותח
ואת המעטפות לוקח,
חושכות עיני מהערימה
של כל תשלומי החובה.

מיסי ארנונה ושל מים
בסכומים שבשמים,
חשבון חשמל ושל בזק
כאילו שגרמתי להם נזק.

רישיון לרכב וביטוח
ושתיקח אותם הרוח,
עמלות לבנק לכל שורה
והודעה על יתרת חובה.

אבל לרגע יש גם נחת,
בין אלו פרסומת מונחת
ולא אחת אלא המון,
כאילו אין מספיק בעיתון.

"רק לשבועיים בהנחה
3 סבונים ומקבלים מתנה
תקנה ברז ותקבל דירה
ובצירוף גם דונם אדמה."

הם חושבים שאני מטומטם
ויש לי בשבילם עודף זמן,
אבל ליד כל החיובים
זה קצת את המורל מרים.

כי מה שפרסומת מציעה מתנות
הם אפס לעומת מיסים וקנסות,
הם ודאי חושבים שאני מיליונר
שדורשים בכל פעם יותר ויותר.

וכעת אני ממהר ללשכת העבודה
לתת גם להם איזו חתימה,
זה מגיע להם על פי החוקה,
מכל אחד כמוני שמחוסר עבודה.

שלחתי כבר המון קורות חיים
ועל אף אחד מהם לא עונים,
אני קורא בעיתון כל המודעות
ומתברר שכל המשרות תפוסות.

אז בשביל מה צריך תיבת דואר,
כשבלאו הכי אשב בבית סוהר?
כי אין לי את כסף לשלם
את אלפי החשבונות ההם.

אבל לילה אחד ראיתי בחלומי
שאני פותח את התיבה שלי
ובמקום אותם כל החשבונות
חבילה של כסף בשטרות.

התחלתי לספור והגעתי לרבבות
ומיד סידרתי הכל בחבילות,
מזוודה מלאה עם שטרות
במקום אותם אלפי חשבונות.

לפתע שמעתי דפיקות מרחוק,
התעוררתי מהחלום המתוק
ובדלת עמדו שני שוטרים:
"לא שילמת - כנס לאזיקים."