"מה אנחנו מחפשים כל הזמן" לעזאזל מה אנחנו באמת מחפשים כל הזמן??? אני עדיין לא יודע מה אני מחפש וזה מה שמניע אותי כך שהחיפוש הוא כנראה מה שאנחנו באמת מחפשים. בלי חיפוש \ תסכול תמידי לא נגיע לשום מקום. ממצב של שלמות ואי תהיות העולם יהיה אפילו מקום גרוע יותר ממה שהוא כרגע. אני שונא את החיפוש הזה בדיוק כמו שאני לא יכול בלעדיו. אפשר לומר שאני מחפש את עצמי, מחפש את אלוהים, מחפש אהבה טהורה, מחפש התחלה אחרת אבל בעצם אני לא מחפש כלום, פשוט לא רוצה להפסיק לחפש.
1-"יש אדם תחת גל המילים הזה," אתה כותב בדף היוצר שלך. מי הוא האדם המצוי שם?
"יש בן אדם תחת גל המילים הזה," הוא ציטוט מתוך שיר של המשורר ערן בר-גיל שאותו אף קעקעתי על היד שלי. המשפט הזה אומר המון מבחינתי ואני בטוח שגם לכל המשתתפים באתר שלנו, כאנשים שמופיעים בחיי אנשים אחרים אך ורק כיצירות או תגובות מאוד חשוב לשמור על העצמי שלנו ועוד יותר חשוב להכיר בכך שמאחורי כל שיר עומד בנאדם עם רגשות, תחושות, פחדים, שמחות וכו'. העוצמה של המילים לעיתים מפחידה מאוד וחשוב שנדע לקבל אותה בפרופורציה נכונה, כאילו המילים האלה יצאו מאיתנו. האדם שמתחבא תחת גל המילים הזה הוא בסך הכול – אני. אדם שמצא מזור בכתיבה, שאיכשהו אחרי שקראתי כמה שירים של ניק קייב, לאונרד כהן ועוד כמה הבנתי שככה אני רוצה. לכתוב מבחינתי זה צילום של הנפש.
2-ובן האנוש הזה הוא אתה. האם להיות אנושי זו חולשה?
התשובה המיידית שלי לשאלה הזו היא "בוודאי". אנושיות מכילה בתוכה כל כך הרבה גועל לעיתים עד כי אני מרגיש בושה להיות חלק מהמין האנושי, יחד עם זאת היא מכילה את נפלאות הרגש, נפלאות שלא הייתי מוותר עליהן לעולם. לפעמים נדמה לי שכל האנשים זהים לחלוטין, מדובר בהבדלים דקיקים של מינון ועיתוי לרוב, ובכל זאת אני מוצא את עצמי מתאהב באנשים כמעט בכל יום, כך שהתשובה שלי לשאלה הזאת נעה בין כן החלטי לספק.
3-בכל שיריך אני מוצאת עומק מחשבתי עצום, מה לפילוסופיה ולך?
בכל מה שנוגע לפילוסופיה, אז אכן קראתי הרבה ועודני, אבל בחרתי את הדרך הקלה של הפילוסופיה בשיריי, רוב השירים שלי מלאים בשאלות על מהות, על סבל, על אלוהים וכו'. לפעמים אני מנסה לתת תשובות אבל הדרך לשם בדרך כלל מפחידה אותי כך שאני עוצר בדרך. הפילוסופים הגדולים באמת עסוקים במתן תשובות ואילו אני רק בחרתי לשאול כי כך קל יותר, תסכול הוא אחד ממנועי הכתיבה הגדולים ביותר שיש, לפחות כך אצלי.
אתייחס לכמה שירים משלך:
4-"אהבה חדשה"-עד כמה אתה מחפש את הטוהר, עד כמה חשוב לך להבהיר דבריך לעצמך.
אני עסוק כל הזמן במציאת הטהור, הנקי. "אהבה חדשה" הוא קטע קטן של אופטימיות לילית שבו הרשיתי לעצמי להאמין שמצאתי את הטהור הזה שאני מחפש, את פיסת האוויר האחרונה הלא מזוהמת בעולם. אני מאמין גדול בתמימות, אני מתאהב בכל דבר שנדמה כי יש בו עדיין תמימות, אולי זה נובע מהפחד להתבגר ובכך להבין שתמימות זה בסך הכול שלב שמאפיין ילדים.
5-"איך המוסיקה"-מה מקומה של המוסיקה בחייך.
אחחחח מוסיקה! אני לא זז בעולם בלי מוסיקה, היא כל הזמן מתנגנת לי בראש. מוסיקה היא החבר הכי טוב שלי, היא תמיד איתי ולא מאכזבת. אל המוסיקה התחברתי בגיל ההתבגרות ולאט לאט עם השנים הבנתי שהיא מעניקה לי את רגעיי המשמעותיים ביותר.
אני מאמין שמוסיקה היא הברומטר של הרגש, יש בכוחה להקצין כל תחושה לכאן או לכאן וזו הסיבה הראשית שהיא לנצח תישאר האהבה הראשונה והגדולה ביותר שלי.
6-האם לדעתך המשפט של ניטשה עומד במבחן המציאות: מה שלא הורג אותי מחשל אותי?
אני מאוד אוהב את ניטשה אך לצערי לחלוטין לא מסכים עם הקביעה הזו. אם אכן כך היה שמה שלא הורג אותי מחשל אותי, הייתי הופך מזמן למוט ברזל אנושי. להתחשל לדעתי זה עניין של אופי, יש אנשים ואני בתוכם שלא משנה כמה פעמים יקרה להם דבר מה, הם לעולם לא יתחשלו וזה חלק מהחיסרון \ יתרון שבאנושיות שלנו.
7-האם אתה חש כי אתה משחק על מגרש החיים.
הלוואי והייתי משחק על מגרש החיים, אני עוד צעיר כך אומרים (תודה לאל) ועדיין לא למדתי בדיוק את המשחק, לא למדתי מה תפקידי על המגרש. אין לי כלל ספק שהחיים הם משחק, אך אני לדאבוני כרגע רק שחקן ספסל שעוד לומד את הטקטיקה ומנסה להבין איפה הוא יכול לתרום על המגרש.
8-התייחסותך לשירך: "אלך".
השיר "אלך" הוא בעצם מכתב פרידה אישי של אדם מעצמו. אני לא רוצה לדכא או משהו (למרות שאני עושה את זה גם ככה בשירים שאני מפרסם באתר) אבל "אלך" מביע את קבלתו של אדם למות. במשך תקופת החיים שלנו אנחנו בעצם מבשילים לקראת המוות שהוא, הוא העניין המהותי בשיר. קדמת הבמה המעוטרת היא בעצם המצבה, נדנודי הראשים הם הבכי וכמובן שהאדמה תקבל תוגה כשם שהיא מקבלת שמחה, האדמה שמחה לכל סוג של מזון.
9-יחסי אם ובן-עד כמה הם מורכבים אצלך בפרט ובכלל.
אתחיל ואומר שאני אוהב את אימא שלי!!! היא לא הייתה אימא מושלמת ואף רחוק מזה, היא העיפה אותי מהבית כבר בגיל 14 ועד לעצם היום הזה היא מתכחשת לכך בתוקף. אין לי הרבה כבוד למוסד המשפחתי באשר הוא, את החינוך שלי קיבלתי בעיקר מתנועת הנוער שהייתי חבר בה במשך ארבע שנים, יחד עם זאת אימא היא אימא על כל המשתמע מכך. היא תמיד אהבה ותאהב אותי, לא תמיד ידעה איך להראות את זה אבל באמת שלא כל אחד ניחן ביכולת הורית כמו שכתוב בספרים. אני מרוצה מאיך שאני כיום והרבה בזכותה.
10-חיפוש האני הפרטי-מה אנחנו מחפשים כל הזמן?
"מה אנחנו מחפשים כל הזמן" לעזאזל מה אנחנו באמת מחפשים כל הזמן??? אני עדיין לא יודע מה אני מחפש וזה מה שמניע אותי כך שהחיפוש הוא כנראה מה שאנחנו באמת מחפשים. בלי חיפוש \ תסכול תמידי לא נגיע לשום מקום. ממצב של שלמות ואי תהיות העולם יהיה אפילו מקום גרוע יותר ממה שהוא כרגע. אני שונא את החיפוש הזה בדיוק כמו שאני לא יכול בלעדיו. אפשר לומר שאני מחפש את עצמי, מחפש את אלוהים, מחפש אהבה טהורה, מחפש התחלה אחרת אבל בעצם אני לא מחפש כלום, פשוט לא רוצה להפסיק לחפש.
11-"אסף סמוש"-השיר הזה הוא עדות עצמית מעניינת ביותר. אשמח להתייחסותך מכל אספקט שתבחר אל השיר ואל עצמך.
לפני כמה שנים עשיתי הבטחה קטנה לעצמי שכל ארבע שנים אכתוב קטע שיקראו לו "אסף סמוש" ובו אכתוב את עצמי על הדף. את הקטע האחרון שעליו אנחנו מדברים כתבתי לפני חודשיים בערך, זה ה"אסף סמוש" שאני כרגע, בלי מסכות, בלי פוזה. בסך הכול ילד \ גבר שמנסה להבין את הדברים ותוקע מידי פעם מבט חד במראה. לרוב זה לא קל וכרוך באיזה יום חופש מהעבודה. אני מודע לעצמי ויודע שקל מאוד לאהוב אותי ולהתחבר אליי יחד עם זאת אני גם מודע היטב לכך שהקסם שלי הוא עם תאריך תפוגה קצר מאוד והסיבה היא כנראה שכל מי שמכיר אותי, מכיר קודם כל את האסף שאני רוצה להציג, המקסים ההוא. אני עובד על זה עכשיו ממש ברצינות כי להיות מקסים כל הזמן דורש ויתור עצמי עצום ומעבר לכך הוא שם גבולות ברורים מאוד לכמה אפשר להיות חבר שלי. כואב קצת להודות אבל אני מניח שאף אחד לא ממש מכיר אותי, הרי איך יכירו אם אני אפילו עוד לא מכיר את עצמי.
12-מיהו ארסירו עבורך.
ארסירו, אהובי. ארסירו הופיע אליי בחלום כשהייתי בן עשר בערך, הוא ישב בחלום על כיסא נדנדה ורק בהה בי כשמידי פעם הוא נפנף במקל ההליכה שלו בצורה מאיימת כאילו יודע שעשיתי משהו רע. ארסירו הפך עם השנים למיצג אימים של כנות, הוא בוטה חסר אכפתיות חברתית ובכך מעניק לי צד אפל שעוזר לי בכתיבה ובהתנהלות שלי מול עצמי. ארסירו יכול להיות גם חבר טוב, החבר הכי טוב. מה שמדהים ביחסיי עם ארסירו זו העובדה שבדרך כלל הוא יכנס לנעליים שאתאים לו ובכל זאת ישמור תמיד על הנעליים מצוחצחות. ואם לצטט את עצמי אז ארסירו לרוב הוא פשוט – "קול הריאליזם הבוטה".
13-מחשבותיך על החיים ועל המוות.
הבעיה הגדולה שלי עם "החיים" היא שאני לא מרגיש אותם, לא מרשה לעצמי מאלף סיבות שלא אפרט כאן להרגיש אותם כמו כולם. מפחד לחיות ולכן אני תולה את תקוותי לחיים יותר טובים "במוות". אני לא מאמין בחשיבותם של דברים שעתידים להסתיים ומכאן יוצא שהחיים לא באמת חשובים כי אם המוות. המוות מקשט את עצמו במסתוריות נחשקת ולא משנה כמה המדע או הטכנולוגיה יתקדמו הם לעולם לא ינצחו אותו. את העובדה שאדם מת לעולם לא יוכלו לקחת ממנו וזה נצח אמיתי.
14-מי אתה אסף, ספר לנו על עצמך-קורות חיים, ומה אתה חושב על מימוש עצמי. (שילוב של שתי שאלות שהפניתי לאסף וזו תשובתו):
(ויתרתי לעצמי על שאלה 14): אני לא באמת חושב שיש איזה עניין של מימוש עצמי בחיים. מימוש עצמי זו סתם הגדרה שהמציאו כדי לתת לנו תקווה לחיים טובים. אני פשוט עושה או משתדל לעשות את מה שאני אוהב, אני עובד בסטימצקי, אחראי על מחלקת מוסיקה יפהפייה שאני בניתי בעצמי וכותב מתי שיש לי צורך בכך. לפעמים אני באמת מרגיש שזה היעוד שלי – למכור לאנשים מוסיקה! ולפעמים זה מרגיש עבודה, פשוט עבודה. בואו נדבר עוד חמישים שנה ואז נראה אם מימשתי את עצמי...
15-מה החלום הגדול ביותר שלך?
שיהיה לי חלום.
חמשת היצירות שאסף אוהב במיוחד:
1-"השריפה הראשונה" כי זה שיר שלקח לי בערך חודש לסיים אותו והתעסקתי המון עם המבנה שלו וכל מילה בו הגיעה אחרי מחשבות רבות. יש בו את הזעם היומיומי שלי ועדיין אופטימיות של בנייה מחדש.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=28156
2-"ביום ההוא" פשוט כי זה שיר אהבה ובד"כ אני לוקה בכתיבה מהסוג הזה ופה יש לי הרגשה שהצלחתי. השיר הזה מדגיש את חשיבות האהבה ואת הטוהר הזה שכבר הזכרתי כאן מס' פעמים. אהבה עם כל הקיטש שבה היא ללא ספק התעלות הנפש מעל לכל דבר ובעיקר מעל לאנוכיות הבסיסית שלנו כבני אדם.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=28092
3-"עודני" הוא כנראה השיר שלי שאני הכי אוהב, הוא נכתב מעצמו, אני ממש לא זוכר את תהליך הכתיבה שלו, אני רק זוכר שקמתי מהמיטה התיישבתי על המחשב כתבתי איזה משהו וחזרתי לישון, בבוקר קמתי וראיתי אותו שוב ופשוט לא האמנתי שזה מה שיצא לי.
http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=60011
