אפתח במעשה אבסורדי שהתרחש בילדותי- בגן מרכזי בעירי הייתה מדשאה, יום אחד נעלמו ממנה קטעי דשא וחלקים ממנה נותרו קרחים, תשובת אגף טיפוח פני העיר הייתה- באיצטדיון הכדורגל חסרים מרבדי דשא ולכן השלימו אותם על חשבון הגן.
נו, זו מעשייה נאה, אך יכולה לשמש גם משל לדבר המתרחש בימינו אלה- שרת התרבות מחפשת לקצץ בכל מיני מקומות על מנת למלא משבצת חסרה. לכן עלתה ההצעה לפרק את הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו על מנת לבנות את "הרשות לשימור המורשת של עדות ישראל".
בתוך כך עולה החשש כי בתוך הבליל הזה תיבלע הלאדינו ו"תיפול בין הכסאות". ואכן עד לפתיחת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו בסוף שנות התשעים נפלה תרבות הלאדינו בין הכסאות. מה זה נפלה? השפה אמנם המשיכה להיות מדוברת בפי כמה עשרות אלפי יהודים בארץ, אך אי ההכרה הרשמית ומחסור בתקציבים וברשות שתאגד ותאחד את הנושא לא תרמו רבות לשימורה של השפה היהודית ההיסטורית הזו. שפת הלאדינו היא תורת סוד ברחובות ירושלים בה הייתה לה הגמוניה במשך ארבע מאות שנה ויותר. החזנות הספרדית המקורית הסתערבה ויותר מושפעת כיום מזמירות בתי הקפה של קהיר ודמשק, מפלגות שנשבעו להחזיר עטרה ליושנה והתכוונו ליהדות ספרד הנחיתו אותה בשדה התעופה של ירושלים דליטא לקול מוזיקה של פאריד אל אטרש. אז מה קיבלנו? הזמנו בורקיטס וקיבלנו פול מצרי.
תרבות הלאדינו מהי? זו תרבות שמכורתה בספרד של הגירוש בשנת 1492, הלאדינו היא כמוסת זמן המתעדת במידה מסויימת את התרבות היהודית הספרדית ואת הלשון העתיקה הקסטיליאנית בה השתמשו היהודים בעוזבם את ספרד
לשון הלאדינו משקפת את הדקדוק, את אוצר המילים ואת הפונטיקה של הקסטילית מן המאה החמש-עשרה, ככל שהיהודים הספרדיים התרחקו גיאוגרפית מספרד הם התנתקו מהתפתחות הקסטילית, והלאדינו עברה התפתחות שונה. והיהודים שדיברו בה ספחו אל שפתם גם מספר רב של מילים מעברית, מפורטוגזית, מיוונית, מתורכית, מצרפתית וכו'. שפת הלאדינו רוויה בפתגמים, מימרות, חכמה יהודית וסיפורי עם. יותר ממחצית היהודים הספרדים שישבו באירופה הושמדו בשואה- קהילות כמו סלוניקי, סראייבו, רודוס עלו בעשן התמרות.
הרומנסות העתיקות שנכתבו בשפה זו נחקרו והושרו ומושרות עד היום בידי זמרים בארץ ובחו"ל. זו שפתם של אנשים כרבי יוסף קארו, דון יצחק אברבנאל, רבי אליעזר פאפו, החיד"א, הרב בן ציון חי עוזיאל, יצחק נבון ויהורם גאון. צאצאי מגורשי ספרד שמשמרים אותה בגאווה וקנאות בין אם ביהוד ובין אם בגיברלטר. עם ההכרה הרשמית ופתיחת הרשות הלאומית הייתה ללאדינו עדנה: פסטיבלים, כנסים, מחקרים, פרסומים. שיתופי פעולה בינלאומיים.
חבל על כל היופי הזה, על כל מה שנעשה בעבודה קשה של אנשים טובים ומסורים, עתה, אם התכנית תצא לפועל, מה נקבל- שקשוקה של בליל מבולבל? גופים דומיננטים יותר יבלעו את התרבויות הישנות יותר?
כל שפה יהודית היא יהלום בכתר הנשמה היהודית: היידיש, הלאדינו, הארמית, הערבית היהודית, הטאטית (קווקזית יהודית). לקחת יהלום אחד ופגמת מיופיו של הכתר, מיופיה של הנשמה, מיופיה של לה אלמה די לה לינגואה(שפת הנשמה). זה מה שרוצים לעשות שם למעלה.
