תקופה של תום

אלו היו מילים יפות, אך חזקות.
זה קרה כשהעלים נעו בדממה,
לפתע הם הפסיקו לנוע ונשרו,
תקופה של תום.

המוות מרצד בעיני המתבונן,
אנרגיות כושלות של אכזבה כואבת,
אהבה נכזבת של פרחים בגוונים נאים,
העצים ישרקו לשמע הרוח.

ואני, בודד וקשוב, לרחשי הסתיו אני מקשיב,
באוזן קשבת, בזרימה מתונה, שנינו יחדיו נמצא את הכוכב,
המלבה את החלל הישן בתוך חיקנו,
שאיבה אחת מיותרת. אני בפנים.