דָפִּים דָּקִים שֶׁל אֲהַבָה...

דָפִּים דָּקִים שֶׁל אֲהַבָה/נפתלי צ.

************************

זְרָמים רוֹקְעִים בִּי חוֹרצִים לִי כְּאֵב

נוֹגֵעַ וּמִתְּנָדֶף לוֹ בְּחֹסֶר לֶב

אֵין לוֹ אָב וְאֵין לוֹ אֵם לְעוֹדֵד

לֹא בִּקּוּר קָבוּעַ וְלֹא גָּוָון בּוֹדֶד

לִפְעָמִים הוּא אָפוֹר וְלִפְעָמִים שָׁחוֹר מִשְׁחֹור

מִתְנַפֵּל כְּנְחִיל טֶרמיטִים וְנוֹגֵס לי בָּעוֹר

הוּא בָּא וְהוֹלֵךְ והִילָתו עִמִי נִשְׁאֶרֶתּ

הַכְּאֵב רָחוֹק וְהַזִּכָּרוֹן נִרְאָה אָחֶרֶת

וְרַק אָת בַּמֶּרְחַקִּים אֵי שָׁם וְשָׁם יוֹשְׁבָה

יוֹדַעַת אֵת הַדְוָי שְׁבִּי וּבתּוֹכֵךְ עוֹד מְקָווָה

פּוֹרֶסֶת בְּעֵינַיִךְ דַּפִּים דָּקִים שֶׁל תְּשׁוּבָה  

כוֹאֶבֶת אִתִּי לַשָּׁמָיִם וּמְמַלְמֶלֶת תְּחִינָּה

מְלַטֶּפֶת אֶת כֵּאֶבַי וְלוֹחֶשֶׁת  לִי בְּאַהֲבָה..

(כָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁמּוֹרוֹת לִמְחַבֵּר)