רצים

השנים נשבו כמו רוח

ולקחו עמן את התום

לאט-לאט

הקפנו עצמנו בחומות.

שריטות בברכיים הפכו לפצעים בלב

אין כבר מי שישמע את הסודות

הילדים כבר לא לוקחים צעצועים,

הם חומסים בדרכם לפסגות

הרעב קהה, הטבעי גווע

חישובים-חישובים, מתכסים קרה

נפש כלואה, אהבה ספורה

שכבות-שכבות, האמת נבלעה  

תמיד יש משהו חשוב

שרשום לנו בלו"ז

תמיד יש על מי לכעוס, במי לנזוף

תמיד יש את מי לא להבין

מי יכול להירגע עכשיו

פתאום, ככה סתם

לכבות את כל המכשירים

מי יכול להישען עכשיו

לאחור, כך פתאום

לשכוח מכל המטענים

אנחנו נטבע בבירוקרטיה שבראנו

נתבוסס בבוץ אליו נכנסנו

אנחנו נימוג בטכנולוגיה שיצרנו

נחיה בין ארבע הקירות שלנו

לא נרים ראשנו מספרי החוקים

ההוראות למשתמש, המדריך לחיים הטובים

נמשיך לאמר "ככה זה", הרי כולם מתוסכלים

נמשיך לצעוק, כי רק ככה מקבלים

מרוץ החיים בעיצומו

ואין לאן

מי יעצרנו

מי יזכירנו

מי ילמדנו להבין

מי יפקח עינינו

מי יאהבנו

מי יעטפנו

מי יצילנו

מעצמנו. 

©