קליפת הביצה

ומהו אדם,

אם לא הלך הדם

והילתו עוטפת גופו.

יש שיכנו זאת

כצל לשד עצמותיו,

ויש שיכנו זאת

כעור וגידים.

ואיך שלא נקראהו,

וילווה הוא

את האדם

באשר ילך

והוא בהילתו סובב וחובר, חובק ונפרד, והולך...

בינות פסיעות רגליו,

טוב לו ורע לו

ובבוא אהבה בו

ליבו יפרח

חיים              

ובבוא פרידה בו

פרח קמל יסגור פניו

בנקודת סיום למשפט חייו.

ובאלו הרגעים

לעיתים

משהו נסדק בו,

ונפערים פרוזדורים

דקיקים                 

מרגליו החשופות

לליבו הנסתר,

ומסתעפים כמפה

בקליפת ביצה שברירית.

ונדמה שקל יותר לזכור

את המרחק בו פסע.

אך כמה קשה לזכור      

את הדרך לנתיביו הפנימיים.