משהו נשתנה...+גירסה לאחר תיקון שלי

(פרולוג: לא מצליחה להגיף את דלת הממ"ד)

אזעקה ראשונה, שמיד, כן, מיד,
מנסה להדביק את הבומים, במסירות מוזרה.
הידיים שלי, מתרוצצות, מנותקות
לא מוצאת מה אני אמורה לקחת (איתי?) לממ"ד
הפלאפון לוהט בין האוזן לשקערורית הכתף
הבעל לשעבר מחלק הוראות הרגעה
-לא צריך ממ"ד, גם חדר העבודה שלך, כמו מקלט
<לו ידע, כמה הוא צדק>
הבת בטלפון-
תעלי תעלי, תקחי איתך (משם) את הטלפון מיד
-אני מחכה, אני איתך.
ואני בין חוט לקרינה, בין גלים של אזעקה
מנסה לחבר חוטים
בין הרגל, היד, דלת הממ"ד, המדרגה.