מה הטעם?

השעה בערך 3 וחצי בלילה.

היא יושבת על הספה בסלון, מעשנת את הסיגריה המאה שלה לאותו הלילה ושותה את הקפה העשירי בערך כשהטלפון שלה רוטט לקול הודעה

 "מקווה שאת ערה"   "בשבילך? תמיד" 

היא עונה ומחייכת לעצמה בשל התשובה הסליזית ומעמידת הפנים שלה.

" כתבתי משהו שאני דיי בטוח שתאהבי, באה לקרוא?"

" אני בדרך"

השעה בערך 4 בלילה כשהיא דופקת אצלו בדלת.

הוא פותח לה בחיוך והיא משיבה בעיפעוף עייף, סוגרת אחריה את הדלת.

הוא מניח על ברכיה את המחשב הנייד והיא מתחילה לקרוא.

כמה מפתיע, היא חושבת לעצמה.. עוד טקסט שמתיימר להיות סאטירת המאה, קאלט ממש.

הוא בטוח שהוא אחד מגדולי הציניקנים ושהאירוניה שלו משעשעת, שזה לכשעצמו אירוני משהו, הוא בטוח שהוא המשיח של האינטלקטואל וכל קטע שלו רק מבהיר את זה.

"איך?" 

הוא שואל כשהיא סוגרת את המחשב

"מעולה"

היא משיבה בחיוך פלרטטני ועיניים גדולות

"אני פשוט מטורפת על הכתיבה שלך"

מוסיפה כדיי לראות את הזיק שנדלק בעיניים שלו.

 השעה בערך 5 ורבע בבוקר.

היא שוכבת ערה במיטה שלו, תליון החמסה המוזהב שלה נח על החזה שלה, גופה העירום מכוסה בשמיכה פיקה.

היא מביטה בגבר ששוכב לצידה, מנמנם.

הידיים שלו מאחורי העורף, שוכב על הגב וכל גופו פרוש על המיטה.

כמה ביטחון עצמי שאין לו כל סיבה יש בו, יש בשינה הזו שלו.

הנשימות שלו משגעות אותה.

היא מביטה בו ונזכרת בסיפור יעל וסיסרא שבספר שופטים- איך כשנרדם ,לאחר התעלסות סביר להניח, באה יעל ושמה קץ לאויב שלה בכך שתקעה יתד בראשו.

אם רק היה לה יתד היא חושבת..

היא מחליטה לא להעיר אותו, קמה בשקט, מתלבשת, וכשהיא לוקחת את נעליה בידה הוא מתעורר.

"מה השעה?"

" כבר 5 וחצי בערך.. בוקר"

משיבה.

הוא מושך אותה אליו בידה 

" אז בונז'ורנו לך פרינצ'יפסה"

איך היא שונאת כשהוא משלב מילים בשפות זרות שהוא בכלל לא מבין, ספק אם מבחין אם זו צרפתית או איטלקית בכלל.

" בוקר טוב גם לך.. אני הולכת טוב?"

" לא תישארי לשתות קפה?"

" אני חושבת שלא.. נדבר יותר מאוחר או משהו"

והיא יודעת שיותר מאוחר פירושו בפעם הבאה שיקום עליו היצר, או ההשראה, מה שיבוא קודם.

השעה 6 בבוקר.

היא נוסעת הביתה וקרניים ראשונות של שמש מתדפקות על השמשה שלה, מראה פיוטי לכל הדעות, אבל אותה משגעת השמש בעיניים והיא לא בדיוק נפעמת מיופי המחזה.

היא מדליקה את הרדיו אבל השירים האופטימיים כביכול שמשודרים מעצבנים אותה והיא נכנעת לנסיעה שקטה.

היא מרימה יד אחת כדיי להסתיר את השמש מהעיניים.

ההגה ששלה נוטה טיפה שמאלה, אבל מספיק כדי לעבור לנתיב הנגדי בלי לשים לב.

בנתיב השמאלי דוהרת משאית שיצאה ממפעל.

היא מבחינה בפנסים שמאירים לעברה ומתחילה לכוון את ההגה החוצה מכיוון נסיעתה של המשאית הדוהרת כשלפתע עולה בה מחשבה : מה הטעם?