הבטחה

בוקר טוב לרוח, לאש שבקיום. האש היא בכל מקום. בגרגרי החול הזעירים שמרכיבים את ההר העצום שעומד מולנו. האש היא בתוכי, מתעצמת ומתלהטת.  יש עוד. תמיד יש עוד.

האש שלו היא החיים שמתרוצצים לו בעיניים. במבט. הוא מתעורר אל הבוקר ורואה את החידה שנוצרת ברגע הראשון בה הוא פוקח את עיניו. לכל יום חידה חדשה. ואני מרגישה בתוכי את כל כוחות הטבע מתרחבים וגדלים באור מחשבתו, ביכולת של מוחו, בחופש של אמונתו.

המים, הרוח, להבת המדורה, החול החם, כל אלה, שוכנים בגופה. מלכה של מקום.כף רגלה היא חותמתה. ותיראו איך ברגע, נצבעים השמיים בצבעי דמה, בלחש מילותיה, מסתדרים העננים.. האם יהפכו לשחור של קללה? או שמא.. תפציע קשת בענן  ויתבהרו השמיים תחת בירכתה?

אהבה. זה מה שיצרו ביניהם שוכני הטבע הנצחיים. הוא קשוב למקצב, לדם הזורם בעורקיו של אלוהים. והיא מתעצמת ונמתחת אל תוך ניסי הטבע, רוקדת מסביב למדורה, רוקדת עם אלוהים.

בואי אלי, אהובה אבודה- השתכני בנישמתי והיי לי לקסם ,לשמחה. בואי אלי אהובה אבודה, ולמדי אותי איך חול הופך למוצק, לבשר,לתחושה.

תחוש את עורי אהוב קיים. תזרים גם בתוכי, את המקצב של אלוהים. תהיה אתה שמנצח את הגעגוע. הגעגוע התמידי שבחור האינסופי.

כך  נארגו נשמותיהם. שתי וערב. בדים רכים. הבוקר והערב, הסופה והשתיקה. כישוף לבן. יום יום, לאור הזריחה, במקום רחוק,חסר גבולות, שהשמיים מכסים באהבה עצומה. נשכבו על בדים אדומים, השתכרו ממראה עיניים, ויצרו גורלות מחכמה. הוא נכנס, היא צברה. היא העבירה, הוא לכד את המתנה. טקסים לשמש, ליופי של הלבנה.. 

"אתה נעלם לי מבין הידיים." לפתע היא ידעה. הרגישה את גופו מתאדה אט אט, כשהוא מתעצם בתוכה, "על מה את מדברת?" הוא הטה את גופו והתקרב ללחוש לאוזנה. אבל היא המשיכה בדבריה."אתה נעלם לי מבין הידיים, כמו החול, עף ברוח, מתמוגג.. אני רואה את הכל, אני רואה דרך העור, והמחשבות, והבחירות שלך. האש שלך  לא תוכל להישאר במקומה עוד הרבה זמן"  אז הביט בעיניה, וחתך מתוך תוכו שבועה, "לא אלך אחרי האש, לא אתמוגג מבין ידיך כמו חול נעלם, אהיה שלך, מוצק. חזק. בדיוק כמו עכשיו, הרי לך הבטחה."אז היא התנתקה, וחייכה בשקט, שבועה אליה לא מפרים. השמיים כפופים לגחמותיה, על טעויות משלמים.

בוקר טוב לרוח, לאש שבקיום...האוויר היום, כל כך מסקרן, לאן תוביל הרוח בצלילותה הנקייה? מלטפת ורכה כמעט כמו הגוף של אהובתי.. אבל יותר   נעלמת, חופשיה, הנה לי חידה חדשה.