חשבונאות

כן אני ברחובותיך עירי,

משוטט בין אשפותייך

למצוא שלל להשיב נפשי עלי

ואת, כזונה על כל מכמניה

מציעה מרכולתך

בקריצה תאוותנית

אוספת אותי אל בין אסופיך

עוטפת אותי בשמיכה אכולת עש

להכביד חומי שגם בלעדיה

טופח על גופתי הלאה

ואין בליבך רחמים,

אזלו כבר בצעירותך הרחוקה

בה הייתי מהלך כאדון

מפריח טבעות עשן ממקטרתי

וצוחק צחוק ששיך לפתאים

מבין אוהביך

אין בי קמצוץ של אשמה עליך עירי

היית ונשארת

חתולה מיוחמת

ואני כחתול עקר מרחרח סביבך

פרסת לי חלון להציץ

אני העדפתי להגיף תריס

ועלטה ירדה על נפשי.