פריחה איטית

בואך המהיר זרע בליבי מבוכה

הרי בקשתיך  שלא בחופזה,

את שזרעת השקה וינבט

תן לי שהות עד אצוץ

מתוך אדמה חרבה

ראה אכרים בשדה

ברינה יזרעו

בדמעה יקצרו

הנח ואחוש את כאב

הנביטה עד יעלם,

תלבלב פריחתי אל שמש

דורשת שלומי

הרפה אחיזתך *מעלי

הנחבא בין עלי כותרתי

יתחזק  ויישר קומתו

התר לי לנשום מחדש

להיות מה שיועדתי להיות

צפה בדבורה הזוממת על שיח

ממתינה לצופי העתיד.

אך אתה לא המתנת

זרעת והפתעת אותי

בדרישה שאצוץ

ואפרח כאחד

טמנת ידך בתוכי

להוט לסיים

זמנך אוצר, כל אמרת

לא תחכה שתפרח מהותי

כי רבים הפרחים שזרעת

אם תבזבז זמנך, יבלו

ופרחתם שפרחו בשבילך,

תבוזבז.

בחופזה באת ובחופזה הלכת

הותרת אותי בפריחתי המהממת

בודדת  בין פרחים נטושים אחרים

מהרהרת על מהות פרח שדה

שאיש לא יקח ממנו הדר פריחתו,