יצירות אחרונות
לא לדעת, לא לראות (4 תגובות)
צביקה רז /שירים -30/09/2024 15:30
שְׂעָרִי לָבָן, לִבִּי אָדֹם כֵּהֶה, (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -30/09/2024 14:09
מבטלת אותו (5 תגובות)
רחל בנגורה /שירים -30/09/2024 11:11
ספר יומן "שיר השנה" (10 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -30/09/2024 10:47
מהומה בחווה (10 תגובות)
אילה בכור /שירים -30/09/2024 09:38
לא הופכים את עורם (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -30/09/2024 06:33
COVID Times #3 (7 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -30/09/2024 04:46
אַל תְּחַפֵּשׂ אַגָּסִים (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -30/09/2024 02:07
כוכב מערבי (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -29/09/2024 20:58
פוסטים
הצער על השממון, הפגיעה, והגרוטסקהבמחזה "יעקבי ולידנטל" כותב חנוך לוין בדרכו המיוחדת את המשפט הבא מפיו של לידנטל:
"בשמונה ורבע הרגשתי שאני לא יכול יותר עם עצמי. היה לי ככה: השממון הרגיל שלי, הצער על השממון, הכאב על הצער, ההשפלה שהשפלתי את עצמי בפניהם, ההשפלה שעוד אשפיל את עצמי בפניהם, הבושה על כל ההשפלות, ונוסף לכל אלה השנאה לעצמי על שאני בנוי בצורה כל כך עדינה ורגישה. כל הדברים האלה הצטברו אצלי יחד עד שבשמונה ורבע הרגשתי שאני מוכרח לכוון את ייסורי לאפיקים אחרים, אחרת אשתגע. נכנסתי לאמבטיה וחתכתי לעצמי את האצבע, חתך לא עמוק. בניגוד למה שחשבתי הפיתרון לא הועיל, בדיוק כמו שחשבתי. עכשיו התווספו לי לכל הדברים הקודמים גם כאב מהפצע, וגם הבושה שאין לי אומץ לחתוך את עצמי יותר רציני. אלך לשאול אותם אם יש להם יוד. את היוד שיש לי בבית אזרוק כדי שלא ארגיש עצמי שקרן כשאבקש מהם. לפחות תהיה לי תועלת מהפצע."
איפה פוגש אתכם השממון, הפגיעה מהסביבה, עד כמה אתם כועסים על רגישותכם. והאם עולה בכם חיוך מן הסיטואציה הגרוטסקית הזאת המובעת במילותיו של לידנטל. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |