הזרקור - מוקדש לך

הזרקור / משה ר. אזובי

כשמבטך פונה אל הצד האחר

כמו זרקור, שכבה והולך ומתקרר

עורי נעשה חידודים ומצטמרר

האור, שיורד ממני אל אחר

אם היה הוא ציור, פרי יד הדמיון

את תאמרי אין זה אלא, מחשבה ברפיון

הן אני נחלש כך, בעלטה מעליון

זה מוכר ואכזר, כלא היה חזיון

אם צורפה למילים הבטחה

ופתאום נשמעה ושונתה באבחה

לפעמים את הפתיל, שהיה בהזנחה

ממלא, אורך רוח, מלווה באנחה

האוויר סביבי עומד ומכביד

גופי מאדים כמו הולך ומחליד

מתפורר לרסיסי חשש ומפחיד

מרביבים חדים ונוקבים להחריד

את שמחת החיים שהייתה בחדר

העלמתי בלי מילה, בשקט, בלי כעס ונדר

כך, זמנית אני קולט את השדר

נוצר בליבי ובשקט אומר "הכל בסדר..."

כל הזכויות שמורות © למשה ר. אזובי