רקיע שומם

קחו נשימה עמוקה ותנו הצצה, אל תוך נבכי נשמתי.
ביום הזה, נבקעו מעיינות השמים ונפרצו חומות גן עדן,
להבות ענק מתנוססות בשערי השאול.
צללתי עמוק יותר אל תוך האדמה החרוכה.

מבט אחד יוקד, זהו די והותר,
עילוי רוחות התהום, מבעד למרחבי הרקיע.
צבעתי את הדרך בשיערך הזהוב,
מכוס דמך אגמע כשהסערה תשכך.

אין מנוס לחטאי האדם, רק הזמן החולף,
יוכל אולי, לרפא את חבורותיכם העמוקות.
לעת עתה, הוא מטפס מתוככם, מאיים לשסף את גרונכם.
לילה זך, נטול כוכבים, רקיע שומם.