יום הולדת

יום הולדת / עמירם פאל

דודי ליבר חגג את יום הולדתו ה-94 בהעלאת דרגה אחת נוספת בהליכון שלו. הוא לא רצה אמנם להיות עייף מדי, למתוח שריר או גיד באיזשהו איבר. הוא ידע שצפוי לו עדיין ערב ארוך עם משפחתו, שתבוא לחגוג עימו את יום הולדתו. הנין הקטן, בנצי ירצה מן הסתם, כרגיל, טיפול מיוחד. טיפול שכזה יצריך ללא שום ספק גם מאמץ פיזי לא קטן. אבל מה לא יעשה סבא רבא, למען צאצאו, בכדי לשעשע אותו?

לרגע קצרצר אחד שבה מחשבתו לאשתו רחל ז"ל, שלא זכתה למהפך של "קו פרשת המים". היא הייתה כל כך קרובה. אם רק הייתה מחזיקה מעמד עוד שנה אחת או שתיים.... אבל לא! הוא ידע שאסור לו לשקוע בהלך מחשבה זה בשום פנים ואופן. אין בכך כמובן שום תועלת וזה רק יגרום לו שוב לנדודי שינה, עליית הסוכר ושאר התופעות המוכרות. הוא פתח את ערוץ החדשות בטלביזיה, ראה שאכן מדובר בתוכנית הפוליטית ולא באיזה חדשות קלילות, שאותן אהבה כל כך רחל... שוב פעם! לא!

הוא הפעיל את ההליכון בקצב החדש. מאז המהפך של "קו פרשת המים" הוא שינה כך את הקצב כל חודש, מידי ה-24 לחודש, בדרגה אחת, בהדרגה.

ליבר ידע שהוא יכול לעשות את השינוי הזה גם מהר יותר. אולי אפילו להאריך במקביל את משך זמן ההפעלה. אבל הוא לא רצה להגזים בשום פנים ואופן. גם עכשיו, הלב עלול לבגוד בו פתאום אם ישנה את הדברים מהר מדי. אחרי הכול, זה קרה גם לאנשים צעירים ממנו בהרבה.

אתה לא צריך להיות דווקא בן 94 בכדי לקבל התקף לב ולמות פתאום, כשאתה רץ במהירות כל כך גבוהה. וזה יהיה מאוד מאכזב, כשכל חייך עדיין לפניך. ועל אחת כמה וכמה ביום הולדתך. הברכה המסורתית ליום ההולדת הרי התחלפה. היום יאחלו לו "עד 120 עשרות אלפי שנה", ויתכוונו בדיוק לכך.