מגדת העתידות [מעשייה]

מגדת העתידות

[מעשייה מתוך "אימא, דרך אגב"  - רבקה ירון©]

מעשה במשפחה עשירה, עשירה מאוד, שאנשיה גרו בבית ברוב הדר ופאר. כל אנשי הסביבה ידעו שהם עשירי האזור.

הכול היה טוב ויפה עד שבני הבית החלו לריב ביניהם. זֶה בנה לעצמו קומה למעלה. אחר זמן גם זֶה בנה לעצמו קומה נוספת מעל לקומה שנבנתה. גם שלישי רב ובנה לעצמו קומה מעל המדרון, הווה אומר, מתחת לקומה המקורית. רביעי בא ובנה לעצמו קומה נמוכה יותר. הוסיפו לריב – הוסיפו לבנות מעל ומתחת.

בקומת המקור נותר זוג.

בני הזוג היו רבים וממורמרים, כי לא היה כבר מקום לבניית קומה נוספת כדי שאחד מהם יעבור מן הבית. אמרה האישה לבעלה, מה דעתך שנזמין את מגדת העתידות של המחוז? הבעל הסכים, הלך והביא אותה כמעט בכוח הזרוע, כי מגדת העתידות הייתה מגידה את עתידם של האנשים רק בביתה.

כשהגיעה מגדת העתידות אל ביתם וראתה את הקומות הרבות, אמרה בלבה, אלה יגיעו שאולה דרך השמים, אלה כבר הגיעו שאולה. ואלה שבכאן נקרעים. חשבה וחשבה, עד ששאלה אותם: כמה כסף אתם תשלמו לי אם אגיד לכם עתידות טובים, ומה אתם תעשו לי אם אגיד לכם עתידות קודרים?

בני הזוג נדהמו משאלתה ואמרו לה, הרי אנחנו חשבנו שאַת מגדת עתידות נכונים.

זה מקצועי, אמרה להם, אבל לבי-לבי עם אלה שעתידם קשה, או תלוי בדבר. ועתידכם תלוי בדבר.

עמדו בני הזוג להתקוטט בנוכחותה על גובה הסכום שישלמו לה.

הנה בזה הדבר תלוי עתידכם, קראה מגדת העתידות, אלה שכבר אינם פה בנו למעלה ובנו למטה וייפגשו כולם בשאול תחתית, אם מלמעלה או מלמטה. כך גם אַתֶּם. הקצבת שנים ודמים ניתנה לכם, הקצבת מעשים ניתנה לכם, שנים ודמים נלקחו מכם על-ידי מעשיכם. ובכם תלוי דבר עתידכם. אין אני זקוקה לממונכם.

ומגדת העתידות יצאה לבדה.

יצאו-רצו בני הזוג אחריה, מבקשים את פשר דבריה. והנה באחד העיקולים של הדרך ראו את ביתם והבינו. מבנה מפלצתי פרץ לכל עבר, פלש אל-על ופלש לעמק. ערמות-ערמות ניצבו סביבו – הממון הדמים והאוצרות שכל בעל קומה צבר ואגר.

(ובכן,

אין המשך או סוף, אולם מותר לנו להניח שאִם יש מוסר השכל, הרי שבני הזוג אמנם לא ידעו כמה שנים ומעשים עדיין קיימים בהקצבה שנועדה להם, אבל החליטו שהדמים יישארו שם, והם יפנו להקים בית קטן משלהם במקום אחר.)

(כן, יש לא מעט קונוטציות למעשייה הזאת. חן-חן.)

 ---