שירים

יבוא יום ואבין יותר טוב, מצב שכיח של אהבה מרוסקת,
דמעות ללא הפסק, בחדר המיטות הזך, אני יודע עכשיו.
אין שום תקווה, רק אהבה נכזבת שלא זכתה להגשים עצמה,
סדינים שחורים, רמז קל למתחולל בתוך תוכי נשמתי.

שוב עוד יום עובר ללא מטרה, עם אשליות צחיחות של דאגה,
שוב אותה הפינה, הישנה, החמימה, בה נהגנו להתכרבל גם בלילות הכי קרים,
שוב פוסעת במרום, השמש הלוהטת, שולחת קרניה כחיוך של צער על שפת אגם צחור.
עכשיו אני יודע, לא זה לא היה חלום, זה היה הקצף המלוח שקרע את גרוני מדמעות יבשות.

תגובות