שיחים קוצניים

השמש הפציעה ואיתה גלשו במורד ההר פרשי השלהבת,
חלל האוויר נבקע לשניים כשחלף הדרור במהירות מעבר להרים,
נותרתי מאחור, מתבונן בעצמי, בנוי לתלפיות, משקיף לשמים האדירים,
אז הבנתי, איש לא יוכל להתקיים, כשלב האחר עדיין פועם.

תהיות, על הזמן שחלף, על הזמן שנגדע על ידי זרועות שמימיות,
עידני עידנים, אני עוד פה על שפת התל, ממתין לנשר הזהב,
כמו מתוך חלום ישן, הצלחתי לשלות את לבך מתוך האגם העמוק.
שאול אכזר גנב אותו ממני, חזרה אל תוך האגם השחור.

יקרה נשמתך ללבי, זעירה ומבוצרת ידך הקרה, כשהיא נחה על ידי,
מטר נח בשלווה על אדמה חרוכה, מניח למימיו לזרום אל העתיד,
פירות שנבלו, מדממים לשווא בתוך עצמם, ללא איש אשר יבחין בהם.
רק הדממה נשארת, במוקדם או במאוחר, בתוך שיחים קוצניים.