בצורת

אלו הם שברירים מתקופת השבר,

לא אתרסק מול פניך שוב,

אני בונה את עצמי עכשיו

ומתפרקת לאט לאט.

לבנים לבנים אני עורמת סביב ליבי, מהדקת במלט להגנתי.

שמתי יסודות, הזמנתי קבלנים. בחריצות אני פועלת, מבוקר ועד ליל בונה. חומה בצורה.

החצים שנשלחו לעברי כבר לא יפגעו, החצים שיריתי אני לליבי פעם ועוד פעם ושאירא כל חיי, ייעצרו בחומותיי.

אצחק לעולם בכל פעם שיכוון ציפורניו לנפשי, מלט וחול ישרטו את אצבעותיו עד שיעזבני לנפשי.  

אלעג לכולם,  ובעיקר לעצמי.

לא תראה אותי מתפרקת, גם לא קצת עצובה, אני בונה חומה.

שמקיפה לב שלפעמים עדיין קצת כואב.