כשאדמה בוערת

כשאדמה בוערת

כשאדמה בוערת רוח יוקדת 
  נושבת בגיהינום עלי אדמות   
  ומטר דמעות על פני אדמה חרבה

זועקת בדממה ,

קרונות רכבת נאנקות מנטל משא

   לא עוצרות בתווך עד תום מסע השמדה ,
     משרפות לא נחות לרגע בעשן עברי

  לעטות שמיים כחול בשחור,

  בחריקה קרון נושן בלם ,

  תום מסע לאדם ולעם בנכר , 
  ילדים רכים הולכים בסך

  אל תוך מקלחות להאמין

בטהרה נפש לטהר נפשם

לבוא מול בורא עולם ,

ואימא לא מוצאים
בעשן עם הרוחחלפה

לדרוש מצפון עולם שחרש ,

בצפירה ארוכה רכבת המוות

מדרך ממושכת קרבה ליעדה

מחנה ריכוז ללא מוצא תיל מקיפה

בשער הגיהינום חייל בשחור

פורק כבודה בשנאה ,

ואת לחבוק בובה בצלם אנוש

נסתרת בינות הריסות גטו גווע אדם

ובליבך תיקווה וחלום

אולי תפגשי את אימא מחייכת אלייך

ובידה ללפות יד זעירה

אחותך הפעוטה

שאת אימא לא עזבה

גם שנרצחה עקב מוצאה,

  כבשנים בוערים בשמים בוכים
 לבוא מול עוללים באין הורים לחבוק 

  דומעים מלאכים ובדמעתם

לצנן נשמות יהודים יוקדות    

       דרך ארובת כבשן נמוגו       
ואת אפרם שריד לנו להוריש

לזכור בני עמנו לעולמים .