שירים

מליון וחצי


מליון וחצי ילדים, מליון וחצי ילדים. 
אני מסתכלת בעיניים שלך הכחולות ומנסה בכל כוחי למצוא את הילד.
איך אפשר לקרוא לאלו שחיו את התופת הזו ילדים? 
ילדות חשוכה, נטולת אור. 
ילדות בה אתה צל, צלם אדם, אתה מספר.
איך לפחד המתמיד הזה שניבט מכל חלון בעיניי היתומים ניתן לקרוא ילדות?
איך לעבדות ולרעב האלו ניתן לקרוא תום?
אני מסתכלת בעיניים הכחולות שלך ושואלת, איזה מן ילד היית?
שואלת איך אחרי הכל הילד הזה, אתה, הצלחת לצאת חיי.. מהמוות.

תגובות