יופייך המרצד

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה, בה חזיתי ביופייך המרצד,
את עינייך עטורות הכוכבים המנצנצים, כוכבי השלווה הנצחית,
את שפתייך הרכות והמתקתקות, כעגל חלב שרק הגיע לעולם,
שפתיי לא יידעו שובע מהן אף פעם.

טהורה ועדינה כמו שלג זך, המתנוסס עם הרוח למרגלות הגבעה הצחיחה,
הירדמי לך בשלווה תחת זרועותיי, כי רק לך נועדו מיום היוולדי,
עורי, נערתי היפהפייה, טעמך ערב לשפתיי מכל מעדן מלכים,
צאי, חפשי מנוחה לנפשך העקלקלה, חזרי אליי עם שחר.

געגועיי למגעך, אימתי ייגוזו, נשמתי תלויה רק ברוחך,
תהומות אין קץ, ממתינים לי מעבר לנחל השחור,
מאיימים להטביעני למצולות, יזמנו אותי לקרב תככים ושקרים.
לולא קיומך, וודאי כבר הייתי דועך.