חלום סתווי.

אפילה לילית,ערפל כסוף,

שקט.

כמו חולמת בהקיץ,עקבתי אחרי הערפל הסמיך ,סמיך ונמוך,כמו מסך עשן בהצגה.

עוקבת אחרי מוזיקה,קלאסית,ליוי כינורות פסנתר וחליל יחד,הרמונה מושלמת,

וכולם רוקדים,אותו ריקוד,כמהופנטים,

זוגות זוגות,אותן תנועות,ענוגות,עדינות,הן עם השמלות הצבעוניות,והם,עם הברדסים הארוכים,השחורים,

במחול לילי עוצר נשימה,וכולם עם מסיכות,מסיכות לבנות לבנות,בוהקות באמצע הליל השחור,

ילדי החושך,הצללים,רוקדים עם אור הירח.

והם עדיין רוקדים,חולמנים,בעולם משלהם,על גדות הנהר הקפוא,והם רוקדים,כמתנשקים,עם שפתיים נוגעות לא נוגעות,

המסיכות לא יורדות,

ושהשמעתי אנקת תדהמה,הם הסתובבו לעברי בבהלה,ונמוגו,ורק אני,בשמלתי,נישענת על העץ,נפלתי על האדמה,

שליכלכה את בד הקטיפה האדום,ועודני חולמת,תוהה לאן נעלמו,נאבדתי.

בתוך ראשי.