עשרים ושמונה שנים מיום מותךָ

עשרים ושמונה שנים מיום מותךָ

עשרים ושמונה שנים מיום מותךָ

כמעט עשרים ושמונה מאז אמרתָ

תראי כמה מעטים נותרנו

אַת והילדים שלךְ

ואני עדיין שואבת כוחות ממךָ, גזע רחב, שורשים בריאים

משענת, נחמה, הגנה

לא יודעת לספוֹר את שנותינו של אָב ובת

או של בת ואב, כשאַתָּה היית זקוק לי

לא יודעת אם הייתי המשענת והנחמה לאובדניךָ

אם אמרתי לך די הצורך

אבא אני אוהבת אותך

אבא ממך אני צומחת, ממך צומחים ילדַי

לא יודעת אם קיבלתָ ממני אֶת האישור שקיבלתי ממך

ואם אמרתי לך תודה, תודה

בשיחות של קִרבה ואינטימיוּת של אָב ובת, של בת ואב.

אבל אני יודעת

ביום מותךָ הרגשתי כי הייתי ענף בגזע שלך

והרגשתי

איך העברתָ אלַי מה שרציתָ שיהיה לי לתמיד

אלא ש

לפתע נהייתי לגזע ולשורשים. לא עוד ענף

– ולא יכולתי, לא ידעתי להיות לילדַי

מה ומי שהייתָ לי

– ומאז אנחנו משוחחים

שיחות ארוכות אני מקיימת איתךָ

עשרים ושמונה שנים, אבא

ועוד לא למדתי לסַפר לך

כמה אני מודה לך יום-יום

על היותךָ אבא שלי.